מדינת ישראל נ' ווקנין

גזר דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת תחמושת של כלי נשק שלא כדין, הנאשם הודה בעובדות כתב האישום, אולם ביקש שלא להרשיעו בדין.

על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 29.1.08 החזיק הנאשם בביתו שתי מחסניות לרובה סער M16 וכן 130 כדורים בקוטר 5.56 מ"מ וזאת בלא רשות על פי דין להחזיקם.

טרם הרשעתו התבקש תסקיר בעניינו ומהתסקיר עולה כי הנאשם התגייס לפני כשנה לשירות צבאי וכיום משרת כטבח כאשר שבוע הוא נמצא בבסיס סגור ובשבוע שלאחר מכן נמצא בביתו.

במהלך השהות בבית עובד הנאשם בעבודות מזדמנות.

המלצתו של שירות המבחן היא שלא להרשיע את הנאשם בדין ולהטיל עליו צו של"צ.

ב"כ המאשימה ביקשה שלא לאמץ את המלצות התסקיר, להרשיע את הנאשם ולהטיל עליו מאסר מותנה וקנס בהתחשב בחומרת העבירה בה הורשע ובאמור בתסקיר, גופו.

ב"כה הנאשם ביקש לאמץ המלצות התסקיר בהתחשב בגילו של הנאשם ובעובדה כי המדינה עצמה מתירה לאזרחים מידי תקופה להחזיר ציוד של צה"ל הנמצא ברשותם וזאת מבלי לנקוט בהליך פלילי כלפיהם.

שירות המבחן מציין בתסקיר כי הנאשם מודה בעובדות כתב האישום, אם כי נוטה להמעיט מחומרת העבירה, כשלטענתו חבר השאיר התחמושת בביתו.

שירות המבחן מציין כי הנאשם תופס ההליך הפלילי כחסר התחשבות בו ונוטה להציג חוויה קורבנית סביב ניהולו.

התרשמותו של שירות המבחן היא כי בגיל ההתבגרות הילך הנאשם על חבל דק, בין התנהלות נורמטיבית לבין מגע עם קבוצת סיכון, אולם למרות זאת הצליח לגייס כוחות והתגייס לשירות צבאי המהווה עבורו משמעות חיובית ואמון לקראת אורח חיים נורמטיבי.

עוד עולה מהתסקיר כי מפקדו הישיר ציין כי הנאשם מבצע המוטל עליו על הצד הטוב ביותר ללא בעיות התנהגות ומשמעת.

שירות המבחן מעריך כי הנאשם זקוק להמשך תמיכה והכוונה, אולם לא יוכל להפיק תועלת מקשר טיפולי בשל קווי אישיותו וקשיי האמון כלפי שירות המבחן.

מן המקובץ עד כה, עולה כי המקרה דנן אינו עונה על הקריטריונים שנקבעו בהלכת כתב לאי הרשעה של נאשם בדין.

יחד עם זאת, איני יכולה להתעלם ממספר שיקולים שיש בהם כדי להביאני לסטות מאותה הלכה ולהמנע מהרשעת הנאשם במקרה דנן.

השיקול הראשון הוא העדר עבר פלילי לנאשם, שכן נראה כי העבירה דנן היא הסתבכותו הראשונה עם החוק שלא במסגרת הצבא.

השיקול השני הוא גילו של הנאשם.

הנאשם יליד 6/90 וביצע את העבירה בהיותו בן פחות מ- 18 שנים.

רוצה לאמר כי על פי חוק הנוער כפי שתוקן בשנת 2009, היה על התביעה להגיש את כתב האישום בבית המשפט לנוער.

כתב האישום אמנם הוגש טרם התיקון לחוק ועל כן לא נפל פגם בהגשתו, אולם אני סבורה כי כוונת המחוקק צריכה לעמוד לנגד עיני, כמו גם העובדה שלו היה נדון על המקרה דנן בבית המשפט לנוער, ההליך היה מסתיים ללא הרשעה.