מדינת ישראל נ' וונדמו(עציר)

גזר דין

כללי

הנאשם הודה והורשע במסגרת הסדר דיוני בכתב האישום, המייחס לו שלושה אישומים של עבירת שוד, עבירה לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

כתב האישום מגולל את מסכת מעשיו של הנאשם, כמפורט להלן:

ביום 7.2.13 בשעות הבוקר נכנס הנאשם לסניף בנק דיסקונט בלוד, ניגש לפקידה בבנק ומסר לה פתק עליו כתוב: "אני רוצה למות את לא. זה שוד. הכסף מהמגירה". הפקידה, בסיוע פקיד נוסף, מסרה לנאשם סך של 1,850₪ מקופתה. בהמשך סימן הנאשם לפקיד הנוסף בידו להעביר אליו סכום כסף נוסף, והפקיד מסר לידי הנאשם סך של 1,850₪ מקופתו. הנאשם נטל את הכסף, בסכום כולל של 3,700₪ ועזב את המקום.

ביום 14.4.13 בשעות הבוקר נכנס הנאשם לסניף בנק דיסקונט ברמת גן, ניגש לפקידה בבנק ומסר לה פתק עליו כתוב: "שקט זה שוד. אני רוצה למות את לא", וסימן לה בידו להיות בשקט. הנאשם קיבל מהפקידה סך של 7,150₪ מקופתה. כן פנה הנאשם לפקידה שהיתה בעמדה הסמוכה ודרש ממנה שתעביר אליו סכום כסף נוסף, וזו עשתה כן והעבירה לידיו סך של 17,260₪. כשדרש הנאשם סכום כסף נוסף נמסר לו שהכסף שברשותן נגמר והוא עזב את המקום כשברשותו סכום כולל של 24,410₪.

ביום 26.4.13 בשעות הבוקר נכנס הנאשם לסניף בנק דיסקונט באשדוד, ניגש לפקידה בבנק ומסר לה פתק עליו כתוב: "אני רוצה למות זה שוד". בתגובה מסרה לו הפקידה סך של 1,850₪ מקופתה. הוא סימן לה בידו להעביר אליו סכום כסף נוסף, וזו מסרה לידיו סך של 18,600₪ נוספים מקופתה. הנאשם נטל את הכסף, בסכום כולל של 20,450₪, הכניסו לכיסו ועזב את המקום.

הנאשם נעצר ביום 5.5.13 ומעצרו הוארך עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו.

תסקיר שירות המבחן

בהסכמת הצדדים הופנה הנאשם לשירות המבחן לקבלת תסקיר בעניינו.

מהתסקיר עולה כי בתחילת מעצרו גילה הנאשם קושי נפשי להסתגלות לתנאי המעצר והוא מצוי בתא בו הוא מושגח ומצולם, מלווה על ידי תומך ועל ידי עו"ס.

הנאשם הינו צעיר בן 22, רווק, החל לגלות בעיות התנהגות ומשמעת בילדותו ונשר ממסגרות לימודיות שונות. בגיל 16 החל להשתמש בסמים מסוג חשיש ואקסטזי, בתדירות לא קבועה. בשנת 2008 נדון בבית משפט לנוער ברמלה בגין עבירות רכוש ונדון להתחייבות להימנע מעבירה ולפיצוי המתלוננים. לאחר מכן נדקר על רקע סכסוך חברתי ברמלה ועבר להתגורר לבדו בקריית מלאכי.

להתרשמות שירות המבחן, מעצרו של הנאשם קטע תהליך התדרדרות מתמשך, שאופיין בבזבזנות והתנהלות חסרת גבולות הנובעת מדפוסי אישיות ילדותיים וקושי בדחיית סיפוקים.

לטענת הנאשם מעשיו בוצעו על רקע חובות אליהם נקלע בגין הלוואות שנטל מהשוק האפור, והכספים ששדד כיסו את כל חובותיו. הנאשם גילה אמפטיה לנפגעי העבירות, הוא מבין כיום את הבעייתיות שבהתנהגותו והתחייב להשתלב בתוכניות טיפול המוצעות בשב"ס לכשיהיה אסיר. לנוכח המוטיבציה לשינוי והתובנות שגילה הנאשם, העריך שירות המבחן כי נשקפת מהנאשם רמת סיכון בינונית להישנות עבירות אלימות, שתוצאותיהן עלולות להיות ברמת פגיעה בינונית.

שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית לנוכח חומרת העבירות שביצע הנאשם, אולם לנוכח ההערכה החיובית לשיקומו וללקיחת אחריות על ידו, המליץ שלא למצות עמו את מלוא חומרת הדין.

טיעוני הצדדים

ב"כ המאשימה טענה כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו בשלוש הזדמנויות. בין האירועים השונים קיימים מרווחי זמן, המעידים על כך שהמעשים בוצעו לאחר תכנון מוקדם ותוך הפעלת שיקול דעת, ועל כך שהנאשם לא הפנים את הפסול בהתנהגותו בעת ביצוע המעשים. באלה יש ללמד על "מידת אשמו" של הנאשם, בהתאם לסעיף 40ט(6)(7) לחוק העונשין. על כך מלמדת גם הצטיידותו של הנאשם, מבעוד מועד, בפתק בעל תוכן מאיים ופוגעני, אשר שימשו לביצוע העבירות.

ב"כ המאשימה הצביעה על כך שהערך החברתי הנפגע במקרה דנן הינו אינטרס ההגנה על הרכוש, וההגנה על בטחון הציבור בכלל ועובדי הבנק בפרט, וביקשה לדחות טענת ההגנה המסבירה את ביצוע העבירה בנסיבות בהן הנאשם נסחט על ידי אחרים, מהטעם שנסיבות אלה אינן מצדיקות עשיית דין עצמי.

כן ביקשה שלא להעניק משקל ממשי לכך שהנאשם בחר להסגיר עצמו, מכיוון שחוקרי המשטרה חיפשו אותו בביתו והוא הבין שאין בפניו כל מוצא אחר.

לאור האמור לעיל טענה ב"כ המאשימה כי מתחם העונש הראוי בגין כל עבירה ועבירה שביצע הנאשם הינו בין שנת מאסר אחת לארבע שנות מאסר, והפנתה לפסיקה שנעה בין 18 ל-42 חודשי מאסר בפועל בגין אירוע שוד בודד. לנוכח הצטברות המעשים והנסיבות המפורטות לעיל, עתרה ב"כ המאשימה להשתת חמש שנות מאסר בפועל על הנאשם, מאסר מותנה, פיצוי וקנס.