מדינת ישראל נ' וונגמאלט(עציר) ואח'

גזר דין

הנאשם 1, יליד 1983, תאי, עובד בישראל בחקלאות, מזה שנים אחדות ונאשם 2, יליד 1978, גם הוא עובד בישראל מזה כשנתיים וחצי, הורשעו על פי הודאתם בכתב אישום מתוקן בעבירות הנוגעות לסם. נאשם 1 הורשע בקשר לפשע ובייבוא סם ונאשם 2 הורשע בניסיון להחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית.

מתברר כי עובר ליום 15.11.2010 קשר הנאשם 1 קשר עם אחר או אחרים, לייבא לישראל 3,570 טבליות סם מסוג יאבה. לצורך קידום הקשר מסר הנאשם לאחר את כתובתה של ידידה המתגוררת ברעננה וכעבור 10 ימים לערך נשלחה אליה חבילה ובה הסם בתוך צנצנות קפה, מלאוס לישראל. כעבור כשבועיים יצר הנאשם 1 קשר עם אותה ידידה פעמים אחדות ובדק אם קיבלה את החבילה ולאחר מכן ביקש את דרכונה כדי להוציא את החבילה מן הדואר. ביום 2.12.2010 הגיע הנאשם לסניף משרד חברת המשלוחים ברעננה, כדי לקבל את החבילה ואז נעצר על ידי המשטרה.

זמן קצר לאחר מכן, כאשר נאשם 2 הבין כי נאשם 1 לא קיבל את החבילה לידיו, הגיע גם הוא לאותו סניף ברעננה כשהוא מצוייד במספר החבילה וביקש לקבלה, ביודעו כי מצוי בה סם מסוכן.

כאמור, הודו שני הנאשמים בעובדות כתב האישום והורשעו על פי הודאתם. ב"כ התביעה עתר, במסגרת ההסדר, לחיוב הנאשם 1 ב- 3 שנות מאסר ובחיוב נאשם 2 בשנתיים מאסר, בצירוף מאסר מותנה לשניהם.

ב"כ המאשימה ציין את הנסיבות הנוגעות לכל אחד מן הנאשמים ועמד על החומרה הרבה שבעבירות הסמים, דרך כלל, ובעבירת ייבוא הסם, בפרט. הוא הבהיר פרטים אודות הסם שבו מדובר והפנה לדו"ח שהוכן עבור הכנסת הנוגע לשימוש בסם יאבה בקרב תאילנדים העובדים בחקלאות. בדו"ח זה נכתב, כי בעיקרו של דבר משמש הסם כסם מרץ לצרכי עבודה, ולמרבית הצער משתמשים בו עובדים תאילנדים בחקלאות גם בישראל, כדי שיוכלו לעבוד מספר שעות רב, שככל הנראה נדרש מהם. התובע טען כי בדו"ח אינם נזכרים השימושים האחרים של הסם ולכן אי אפשר ללמוד ממנו כי הוא משמש אך ורק למטרה שצויינה בדו"ח, במיוחד שזה הוכן לצורך בחינת מצבם של העובדים הזרים.

באי-כוח הנאשמים דיברו על נסיבותיהם האישיות וכן על העובדה כי בנסיבות אלה, כאשר אין לכל אחד מהם בן משפחה בישראל, מצבם כבר בתקופת המעצר הוא קשה. בכלא בו הם מצויים הם שני התאים היחידים והתקשורת של כל אחד מהם עם רשויות הכלא היא קשה. התקשורת היחידה שלהם היא בינם לבין עצמם. עובדה זו והיעדר כספים אפילו לצרכי החלפת בגדים או קנטינה, מעמידה אותם בשונה מכל עציר או אסיר ישראלי בכלא, שאינו סובל מבדידות וחוסר אפשרות תקשורת או דאגה לעצמו.

ב"כ הנאשם 1, הנאשם העיקרי במשפט זה, עתר, בגדר של טיעון מרכזי, לרחמי בית המשפט עליו. על רקע זה ציין את מה שהזכרתי קודם לכן. לדעתו העונש שהציעה התביעה הוא עונש חריף מידי בנסיבות העניין ולטעמו מחצית מן העונש הנטען על ידה, יכול שיהא מתאים לנסיבותיו הכוללות של מרשו. עוד אוסיף טענה, שלא אוכל לקבלה, מיניה וביה, לפיה יש להשוות בין העונשים שיוטלו על כל אחד מן השניים ולגזור עליהם עונש זהה. עוד ציין על שיתוף הפעולה של מרשו בחקירה ועל הודייתו ולקיחת האחריות.

ב"כ נאשם 2, לאחר שציינה גם היא את הנסיבות האישיות והבדידות של מרשה, הדגישה את הפער שבין מעשיו של נאשם 1 לבין אלה של נאשם 2, הן מבחינת העובדות שצויינו לגבי כל אחד מהם בכתב האישום והן לגבי הוראות החיקוק בהן הורשע כל אחד מן השניים. היא התייחסה לפסיקה שהגיש ב"כ התביעה ואף היא הצביעה על הדו"ח שהוגש לכנסת ואשר מדבר על שימושי הסם מן הסוג הזה אצל העובדים התאילנדים בישראל, תוך הדגשה כי הסם הזה היה בשעתו חוקי לשימוש בתאילנד עצמה ורק לפני שנים אחדות, נאסר שם לשימוש. לדעתה העונש הראוי למרשה הוא עונש כאורך תקופת המעצר שלו עד כה, דהיינו, חודשים אחדים. להבדיל מכל עציר ישראלי, אשר בנסיבות כאלה יכול היה לזכות בהליך שיקומי או טיפולי, הדבר איננו יכול להיעשות לגבי אדם זר בישראל, כמו מרשה.

עבירות הסם הן רעה חולה בישראל והסמים למיניהם נפוצים בכל שכבות האוכלוסיה והחברה בארץ. נזקי הסמים קשים והם גוררים גם, מלבד התמכרות לסם שיש לה תוצאות חריפות על המשתמשים, גם ריבוי עבירות אחרות ובמיוחד עבירות רכוש, כדי לממן, בדרך הזו, את צריכת הסמים.

למרבית הצער, בדרך כלל, נלכדים בכף, במסגרת מלחמת החורמה שעורכות המערכות כולן בעבריינות הסמים, רק אלה הנמצאים במדרג היותר נמוך של עבריינים אלה. בדרך כלל, כרישי הסם אינם נתפסים. אפילו בכתב אישום זה ניתן לראות, כי ברקע הדברים עומדים אחר או אחרים או מותר לי להבין כי היוזמה לכל מה שנעשה היא מצד אלה.

עם זאת אי אפשר להקל ראש גם במעשים שביצעו הנאשמים האלה. אם לא ייענשו גם אלה שנותנים יד לעבריינים הראשיים, אם בדרך הבלדרות ואם בדרך של הסכמה לקבל את הסמים אליהם, בעבור אחרים, לא תסכון ההרתעה. רק בדרך של ענישה משמעותית ניתן להרתיע את כל מי שנותן יד בשרשרת הפצת הסם.

עם זאת, צריך לקחת בחשבון גם את הנסיבות הענייניות של כל מקרה לגופו, כולל נסיבות אישיות. כך אעשה גם כאן, כאשר אקח בחשבון לזכותו של כל אחד מן השניים, את לקיחת האחריות על מה שעשה, למרות שנאשם 2 ניסה למעט מן הדברים בדברו האחרון, הרי שהוא הודה, לפחות בעצימת עיניים, במה שיוחס לו בכתב האישום ואף יותר מזה. גם את הודייתם אקח בחשבון וכן את התפקיד שמילא כל אחד מהם בעבירות הסם בענייננו. מותר לי לקחת בחשבון גם את תנאי השהייה הקשים שהם מנת חלקם של זרים הנדונים לעונש חודשי מאסר בפועל בישראל, כפי שציינו, ובצדק, באי-כוחם הנכבדים.

מתוך הדו"ח שהוגש לכנסת בעניין סם זה אי אפשר לעמוד על כך שאין שימושים אחרים לסם, אפילו בישראל. כבר עמדתי על הדברים בגזר דין שנתתי היום ב- ת"פ 21485-01-11 וגם שם קבעתי כי כאשר המדובר בסם, הסיכונים לשימושים אחרים, למרבית הצער, קיימים בכל מקרה.

כמו שם גם כאן, האיזון הראוי בין השיקולים כולם צריך להוליך למסקנה, לפיה קיימת העדפה של שיקולי האינטרס הציבורי, אך התחשבות, במידה הראויה, בנסיבות האישיות ובשיקולים לקולא, גם לה יש מקום.

החלטתי להנמיך במידת מה מן העונש הראוי שהציע התביעה בעניינו של נאשם 1, למרות שעמדת התביעה בעניינו איננה מופרזת. הנימוק לכך הוא כי מבקש אני להקנות משקל רב יותר לנסיבותיו האישיות ולשיקולים לקולא בעניינו.

באשר לנאשם 2, בנוסף למה שאמרתי קודם אודות הנסיבות האישיות והשיקולים לקולא, הרי שאני סבור כי עמדת התביעה לגביו לוקה בחסר, שכן אין היא מבטאת, לדעתי, את היחס הנכון שבין מעשיו והרשעתו של הנאשם 1 לבין אלה של הנאשם 2, כפי שטענה, ובצדק, באת-כוחו הנכבדה. לכן אנמיך באופן משמעותי יותר, מן העונש הראוי לו טענה התביעה בעבור נאשם 2.

סיכומם של דברים הוא שאני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים:

על נאשם 1 –

1.30 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו 2.12.2010.