מדינת ישראל נ' וולקן

גזר דין

ביום 15.5.2012 הציגו ב"כ הצדדים הסדר טיעון לפיו, הנאשמת תודה בעובדות כתב האישום, תורשע, והצדדים יעתרו במשותף להטיל על הנאשמת עונש של 6 חודשי מאסר בפועל שניתן יהיה לרצותם בעבודות שירות בכפוף לחוות דעת מטעם הממונה על עבודות שירות, מאסר על תנאי, וקנס בסך 500,000 ₪.

במסגרת הסדר הטיעון הורשעה הנאשמת על פי הודאתה בעובדות כתב האישום בעבירות כדלקמן:

באישום ראשון: בעבירות של לא הוציאה חשבוניות מס, עבירה לפי סעיף 47(א)(13) + סעיף 117(ב) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו- 1975 (להלן: "חוק מע"מ"), בעבירות של מסירת ידיעה לא נכונה בלא הסבר סביר, עבירה לפי סעיף 117(א)(3)+ סעיף 117(ב) לחוק מע"מ, ובעבירה של שימוש במרמה עורמה ותחבולה, עבירה לפי סעיף 220(5) + סעיף 117 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"ט- 1969 (להלן: "הפקודה") וסעיף 224א' לפקודה.

באישום שני: בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"), בעבירה של הגשת רשימון יציאה כוזב, עבירה לפי סעיף 212(א)(4) לפקודת המכס (נוסח חדש), ובעבירה של מסירת אמרה שאינה נכונה בחשבון שהוגש לפקיד המכס, עבירה לפי סעיף 212(א)(3) לפקודת המכס(נוסח חדש)

באישום שלישי: בעבירה של שיבוש הליכי משפט, עבירה לפי סעיף 224 לחוק העונשין.

מעובדות האישום הראשון עולה, כי הנאשמת הייתה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום מנהלת פעילה בשלוש חברות פרטיות שעסקו ביבוא, יצוא, יצור, מכירה, רכישה, זיקוק ועיבוד של זהב ותכשיטים בשם ד.א.ר תעשיות (1977) בע"מ, דומכס מוצרי תעשיה בע"מ ודומכס בע"מ (להלן יקראו שלושת החברות הנ"ל : "דומכס").

החברות הנ"ל היו רשומות באיחוד עוסקים ודיווחו למנהל מס ערך מוסף ולפקיד השומה בתיק על שם דומכס בע"מ. בעלה של הנאשמת, דוד וולקן (להלן: "דוד") היה המנהל הפעיל בדומכס, והנאשמת פעלה על פי הוראותיו. דומכס הייתה חברה משפחתית ולבקשתה ראו את הכנסותיה או הפסדיה בשנות המס 1987-1990 כמו הכנסותיו או הפסדיו של דוד.

בתקופה שבין מאי 1988 ועד אוקטובר 1992 ביצעה דומכס, בין השאר, באמצעות הנאשמת, עסקאות במיליוני שקלים עם אנשים שונים שזהותם אינם ידועה למאשימה, ומכרה להם מוצרים בהם עסקה, כאשר חלק מהם לא נרשמו בפנקסי החשבונות והרשומות של דומכס. כמו-כן, לא דווחו בדוחותיה התקופתיים של דומכס למע"מ ובדוחותיה השנתיים כל הסכומים שהתקבלו, וזאת בסכומים בלתי ידועים למאשימה. הכספים שקיבלה דומכס, בין היתר באמצעות הנאשמת, התקבלו בחלקם הגדול במזומן והופקדו בחשבונות הבנק על שם דומכס והנאשמת. הנאשמת אשר פעלה על פי הוראות דוד עשתה את המפורט לעיל במרמה, עורמה ותחבולה, ובמזיד, ובכוונה לעזור לדומכס להתחמק מתשלום מס.

מעובדות האישום השני עולה כי הנאשמת, אשר פעלה על פי הוראות דוד, הדפיסה 2 חשבונות ספק, לגבי כל ייצוא, אחד אמיתי שנשלח ללקוחות בחו"ל ביחד עם הסחורה, והשני שהמחיר בו גבוה בעשרות אחוזים מהמחיר האמיתי (להלן: "חשבון כוזב"), וזה צורף לרשימונים שהוגשו לפקיד המכס, כל זאת על מנת לקבל במרמה ממשרד האוצר את ההישבון. על יסוד רשימוני היצוא הכוזבים שהגישה הנאשמת, קיבלה הנאשמת במרמה מאוצר המדינה הישבון בסך של 131,671 דולר ארה"ב. הנאשמת הורתה לעובד החברה, רימונד שמע, להשמיד מספר חשבונות כוזבים על מנת שאלה לא ימצאו ברשותה. מעשי המרמה של הנאשמת בוצעו בנסיבות מחמירות בהתחשב בתכנון, בשיטתיות, בתחכום, ובגובה הסכומים והנזק שנגרם לאוצר המדינה.

מעובדות האישום השלישי עולה, כי ביום 6.7.93 הוגש לבית המשפט המחוזי כתב אישום בת.פ 263/93 נגד הנאשמת, דוד ואחרים. ביום 26.7.93 ניתן צו המעכב את יציאת הנאשמת מישראל עד לסיום ההליך, ודרכונה הופקד במחלקת החקירות של המכס, ובמועד אחר עוכבה יציאתו מן הארץ של דוד ודרכונו הופקד. לאחר שביום 10.10.94 החלה שמיעת עדי התביעה, עזבו הנאשמת ודוד את הארץ, לא התייצבו לדיוני ההוכחות וההליכים כנגדם הותלו. בנסיבות אלו הנאשמת הפרה את תנאי שחרורה בערובה, ופעלה כך על מנת להתחמק, למנוע ולהכשיל הליך שיפוטי שהתנהל נגדה.

ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש עתרה לכבד את הסדר הטיעון וטענה כי ב"כ הצדדים הגיעו להסכמה לפיה הנאשמת תחזור ארצה, יוגש נגדה כתב אישום חדש, בכפוף לכך שהנאשמת תשלם סכום של 8 מיליון ₪ לרשות המיסים בגין חוב של דומכס, סכום המהווה תשלום חלקי בלבד, שאין בו כדי להסדיר את חובות דומכס לרשות המיסים או את חובותיו של דוד. הנאשמת עמדה בהתחייבותה ושולמו 8 מיליון ₪ לרשות המיסים על חשבון חובות של דומכס, שאינם חובות אישיים של הנאשמת, ובנסיבות אלו הוגש כתב האישום בתיק זה.

ב"כ המאשימה טענה שהעונש שהוסכם בין הצדדים הינו ראוי והולם, כאשר עמדו לנגד עיני המאשימה האינטרס הציבורי להילחם בעבריינות המס, ומאידך החיסכון בזמן שיפוטי, הקשיים הראיתיים שנובעים מחלוף הזמן, ואחריות הנאשמת שאינה גבוהה בשל הסתמכותה על דוד שהיה בעל הידע, ושהיה בעל המקצוע והמנהל בפועל. עוד טענה, כי בבסיס הסדר הטיעון עומדת ההכרה של המאשימה שבעלה של הנאשמת הוא המבצע העיקרי והרוח החיה מאחורי העבירות, הוא זה אשר יזם אותם, וסביר להניח שלו הנאשמת הייתה נשפטת בתיק בו הותלו ההליכים, הייתה מקבלת עונש זהה, ויתרה מזו, קיימת סבירות שבמסגרת הסדר טיעון בתיק הנ"ל היה דוד נושא בעונש, והנאשמת הייתה נמחקת מכתב האישום. בנוסף טענה, כי יש להתחשב בחלוף הזמן, על אף שחלוף הזמן הינו באחריות הנאשמת, ובכך שהנאשמת הסירה מחדלים אזרחיים ושילמה סכום נכבד לקופת המדינה על חשבון חובה של חברת דומכס, ויש בכך כדי ללמוד על חרטה של הנאשמת.

לגבי רכיב הקנס טענה ב"כ המאשימה, כי יש הסכמה בין הצדדים לקנס גבוה בסך של 500,000 ₪ בתשלום אחד, כאשר גובה הקנס מהווה איזון ראוי בין טובת ההנאה שמעניק הסדר הטיעון לנאשמת לבין התועלת המופקת לאינטרס הציבורי. סכום זה מבטא את התפיסה בעבירות כלכליות לפיה, יש להטיל קנסות כבדים שיש בהם כדי להרתיע מפני הכדאיות הכלכלית שבהפרת החוק, וכי ראוי שמי שנמנע מלמסור לקופה הציבורית את אשר חב לה על פי חוק ייענש, לא רק בשלילת חירותו אלא גם בכיסו.

ב"כ הנאשמת- עו"ד ליטבק, הגישה אסופת מסמכים (נ/1) וכן הציגה מסמכים נוספים לעניין נסיבותיה האישיות של הנאשמת, ועתרה בטיעוניה לעונש לכבד את הסדר הטיעון. בטיעוניה טענה כי הסדר הטיעון ראוי ומאוזן, בהתחשב בכך שהנאשמת ילידת 1947, הודתה, לקחה אחריות על מעשיה, הביעה חרטה עמוקה, חסכה זמן שיפוטי ניכר, ובהתחשב בקשיים ראייתיים מהותיים, ובגובה הקנס שיושת על הנאשמת בסך חצי מליון ₪.

עוד טענה שהעונש עליו הוסכם בהסדר הטיעון, חמור לאין ערוך מהעונש בו הייתה נושאת הנאשמת אלמלא נאלצה להצטרף לבעלה, להימלט מהארץ, לעזוב את הוריה וילדיה בפתאומיות, ולחיות הרחק ממשפחתה במשך 19 שנה. עוד ציינה שיש להתחשב בכך שקיימת אפשרות שכתב האישום היה נמחק כנגדה והנאשמת לא הייתה נאלצת לשלם 8 מיליון ₪ בגין מחדלים של אחרים.

בנוסף טענה כי הסדר הטיעון מאזן נכונה בין המעשים שביצעה הנאשמת בהיותה נאשמת משנית, זוטרה ומינורית בתיק בו בעלה הוא הנאשם הדומיננטי, ואשר פעלה על פי הוראותיו. בעלה של הנאשמת הינו בעל הידע, המנהל בפועל והמניע לביצוע העבירות. הנאשמת לא יזמה את העבירות ואין היא מהווה גורם בלעדיו לא ניתן היה לבצע את העבירות.

ב"כ הנאשמת – עו"ד פרופסור גליקסברג, עתר לכבד את הסדר הטיעון ולהתחשב בנאשמת שהתמודדה במשך תקופה ארוכה בין הנאמנות לבעלה לבין הנאמנות לילדיה, ואשר לא יכלה ללא ההסכמה של בעלה להעביר כספים למאשימה, להסיר מחדלים ולהגיע להסדר טיעון עם המאשימה.

הנאשמת הביעה בפני בית המשפט חרטה, סיפרה כי מאז שעזבה את הארץ, היא הקריבה את משפחתה, גרמה סבל לילדיה, הוריה ובני משפחתה, ועברה שליש מחייה בגלות כשהיא מנותקת ממשפחתה, וביקשה מבית המשפט להבין את הסבל והייסורים שעברה, ואת רצונה לשקם את חייה ולפצות את משפחתה.

לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים לעונש ואת הנאשמת, ומבלי לפתח ציפיות בנאשמת שאכבד את הסדר הטיעון, הפניתי את הנאשמת לקבלת חוות דעת מטעם הממונה על עבודות שירות.