מדינת ישראל נ' וגימה(עציר)

החלטה

מונחת בפניי הודעת ערר על החלטת בית משפט קמא (כב' השופט א' חן), מיום 28.6.2011, מ"ת 13043-01-11, לפיה שוחרר המשיב ממעצרו למעצר בית מלא בבית דודו, במושב אביעזר (להלן: "ההחלטה").

רקע עובדתי ודיוני

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת אלימות נגד שוטר תוך שימוש בסכין והחזקת סמים. לצד הגשת כתב האישום, הוגשה בקשת העוררת למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. על פי הנטען, העבירות המיוחסות למשיב, בוצעו על רקע רכישת סמים. לפיכך ולנוכח קיומו של עבר מכביד וקיומם של תיקים תלויים ועומדים, כנגדו, בעבירות סמים, התבקש בית המשפט קמא להורות על מעצרו, כאמור.

בדיון בבית משפט קמא מיום 7.1.2011 קבע בית המשפט, לאחר שבחן את חומר הראיות, כי ישנן ראיות לכאורה, לעניין העבירות המיוחסות למשיב והוסיף, כי נוכח נסיבות ביצוען, קיימת עילת מעצר. אולם, סבר, נוכח גילו הצעיר וחרף קיומו של עבר מכביד, כמו גם הנסיבות שבהן בוצעו העבירות, על רקע של שימוש בסמים, כי יש מקום לשחרורו לחלופת מעצר, בטרם הגשת תסקיר מעצר, אף שהורה על הגשתו.

במהלך דיון נוסף שהתקיים בעניינו של המשיב, ביום 19.1.2011 ובטרם הוגש התסקיר, הקל בית המשפט קמא בתנאי שחרורו של המשיב והתיר את יציאתו ממקום שהייתו, בתנאי מעצר בית, ובלבד שילווה באמו או מי מאחיו.

ביום 17.1.2011 עשה שירות המבחן תסקיר מעצר, בעניינו של המשיב, אשר כנראה נמסר לבית המשפט, לאחר הדיון שהתקיים ביום 19.1.2011. על פי האמור בתסקיר, סבר שירות המבחן, נוכח עברו הפלילי, שיתוף פעולה בעייתי בעבר עם שירות המבחן ושימוש מזדמן בסמים עד לאחרונה, כי קיים מצד המשיב סיכון להישנות התנהגותו הפוגעת. בנסיבות אלו, ביקש שירות המבחן דחייה של חודשיים לצורך בחינת אפשרות השתלבותו של המשיב בקבוצה טיפולית, שלאחריה יוגש תסקיר משלים .

בנסיבות אלו, קבע בית משפט קמא, בהחלטה נוספת מיום 6.2.2011, בשים לב להעדר המלצה של שירות המבחן, שהובאה בתסקיר מיום 17.1.2011, כי המשיב ישהה בתנאי מעצר בית מלאים, אף שהתיר בחינת האפשרות לצאת לעבוד במקום עבודה שפורט, בהחלטה.

בין לבין, הפר המשיב את תנאי שחרורו. לפיכך, הוגשה בקשת העוררת, לבית משפט קמא, לעיון חוזר ולמעצרו עד לתום ההליכים. על פי הנטען בבקשה, יצר המשיב קשר עם גורמים שנאסר עליו ליצור עמם קשר, בנסיבות של ביצוע עסקת רכישת סמים. עוד נטען, כי אמו של המשיב, אשר נקבעה כמפקחת על הימצאותו בתנאי מעצר בית מלאים, מסרה כי אין לה כל שליטה על התנהגותו. לבקשה צורפה הודעתו של המשיב, לעניין החשד שיוחס לו בדבר החזקת סמים מסוכנים וכן הודעת אמו, לעניין נסיבות הפרת תנאי השחרור.

בדיון מיום 6.6.2011 בבית משפט קמא, חזרה העוררת על טענותיה, לעניין בקשתה למעצרו של המשיב עד לתום הליכים, נוכח התסקיר השלילי, נסיבות ביצוע העבירות המיוחסות לו והפרת תנאי השחרור. ב"כ המשיב טען, כי אין הצדקה להורות על מעצר המשיב ויש להמשיך בתהליך השיקום בפיקוח שירות המבחן. בהחלטתו, קבע בית משפט קמא, כי המשיב הוזהר יותר מפעם אחת לבל יפר את הוראות בית המשפט וחרף האמור הפר המשיב את אמונו של בית המשפט ואת תנאי מעצר הבית שנקבעו. בנסיבות אלו, קבע בית המשפט קמא כי אין לתת אמון במשיב וחרף ניסיונו של בית המשפט ליתן לו יד לשיקום, בחר המשיב שלא לנצל את ההזדמנות שניתנה לו. בית משפט קמא הוסיף לנוכח האמור, כי יש להורות על מעצרו, עד להחלטה אחרת והורה לשירות המבחן להכין תסקיר נוסף .

ביום 16.6.2011 הוגש התסקיר ולפיו, מצא שירות המבחן כי המשיב משתף פעולה באופן חלקי וכי בבדיקות שתן שמסר נמצאו שרידי סם. בנסיבות אלו, סבר שירות המבחן, כי המשיב נכנס למצבי סיכון, בלי להכיר ולהבין את השלכותיהם עליו ועל סביבתו ומתקשה להציב גבולות לעצמו ומכאן, נוכח אי הבהירות לגבי שימוש בסם, העריך, כי במצבו כיום קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות פוגעת ונמנע מלבוא בהמלצה בדבר שחרורו. חרף האמור, סבר בית המשפט קמא, בהחלטתו מיום 23.6.2011, כי יש מקום לבחון את אפשרות התאמתו של המשיב להליך שיקומי ארוך טווח בתנאי חלופת מעצר והורה לשירות המבחן לערוך תסקיר משלים.

ביום 26.6.2011, ערך שירות המבחן תסקיר משלים, כפי שהתבקש ע"י בית משפט קמא וחזר על ממצאיו כפי שהובאו בתסקיריו הקודמים, לעניין העדר מוטיבציה מצד המשיב וחוסר שיתוף הפעולה מצידו. שירות המבחן חזר והדגיש, כי למשיב קושי בהצבת גבולות ברורים להתנהגותו ואף ביטא אמביוולנטיות בנוגע להשתלבות בקהילה טיפולית ושלל על הסף את האפשרות לנסות ולשלבו בקהילה שכזו. בנסיבות אלו, סבר שירות המבחן כי למשיב חסרים הכוחות להשתלב בטיפול משמעותי לגמילה מסמים. חרף האמור, ביקש לדחות את הדיון שנקבע בעניינו, של המשיב, לשבוע נוסף, על מנת לבחון את אפשרות התאמתו להשתלב בקהילה טיפולית "רטורנו", לאחר ראיון קבלה שנקבע.

בדיון בבית משפט קמא מיום 28.6.2011, טענה ב"כ העוררת כי התסקירים שניתנו בעניינו של המשיב שליליים ולפיכך התנגדה לשחרור לחלופת מעצר. מנגד, טען בא-כוחו של המשיב, כי ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בבית דודו. בית המשפט קמא לא קיים דיון בעניין בקשת שירות המבחן שהובאה בתסקיר מיום 26.6.2011, באשר לבחינת אפשרות השתלבותו של המשיב בקהילה טיפולית והורה על שחרורו של המשיב לחלופה בתנאים שפורטו, אף שהוסיף כי בחינת התאמתו להשתלבותו בקהילה תיעשה לצד שחרורו.

על החלטה זו הוגשה הודעת הערר.

משדחה בית משפט קמא את בקשת העוררת לעיכוב ביצוע החלטתו והורה על שחרורו המיידי של המשיב לחלופה, נדרש בית משפט זה לקיים דיון, לאלתר, בערבו של היום. במהלך הדיון, הובאו טענות הצדדים והמשך הדיון נקבע למתן החלטה .

כפי שציינתי בהחלטתי, מיום 28.6.2011, יש להצר על כי בית משפט קמא לא נעתר לבקשת העוררת לעיכוב ביצוע החלטתו, חרף ההלכה הנוהגת בעניין (בש"פ 4483/05 מדינת ישראל נ' זאב בן איוון שיף, פורסם בנבו, 19.5.2005). בכל הכבוד,ההחלטה גרמה לכך "..שהגורמים השונים המעורבים, ביניהם פרקליטות המדינה (בעניינו, יחידת התביעות – מ.ב.), ובית משפט זה, הוכנסו לתזזית על מנת שניתן יהיה לדון בערר... לא אחת המליץ בית משפט זה לבתי המשפט המחוזיים (ולבתי משפט שלום – מ.ב.) כי ... ראוי לעכב את השחרור למשך 48 שעות, כפי שהדין מאפשר" (בש"פ 4790/11 מדינת ישראל נ' עאטף אלקיעאן, פורסם בנבו, 27.6.2011). ומכאן, להחלטה, לגופה.

לא בכדי הובאה מסכת העניינים, שפורטה לעיל, בהרחבה מסויימת, שכן, נדמה כעולה מהדברים שהובאו, כי לכאורה לא היה מקום להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, בשים לב לעבירות שיוחסו לו ולנסיבות ביצוען ובמיוחד, נוכח עמדת שירות המבחן והעדר המלצה לעשות כן. למצער, לא היה מקום לעשות כן, לאחר שנמצא כי המשיב הפר את תנאי שחרורו בנסיבות שלא הצדיקו, נוכח האמור בתסקירים שהוגשו, לשחרורו לחלופה כאמור.

אכן נכון, בהעדר נסיבות יוצאות דופן, המצדיקות התחשבות מיוחדת במצבם של נאשמים דינו של מי שנוטל סכין בידיו ונועץ אותה בגופו של הזולת להיעצר עד לתום ההליכים, נוכח מסוכנותו, "אפילו הוא עול ימים שכן יש להגן על הציבור מפניו" (בש"פ 1049/04 דוד שטרית נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו, 12.2.2004; בש"פ 7854/04 עמוס כהן נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו, 8.9.2004).

זאת ועוד, הלכה פסוקה היא, כי שירות המבחן הינו הגורם המקצועי האמון על בחינת התאמתה של חלופת מעצר לנאשם ספציפי ונדרשים טעמים משמעותיים וכבדי משקל על מנת לסטות מהמלצות שליליות הקבועות בתסקיר (בש"פ 3161-10 מדינת ישראל נ' מהרבנד, פורסם בנבו, 2.5.2010; בש"פ 352/11 ארז איאסי ברי נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו, 25.1.2011).

לא זו אף זו, הפרת תנאי השחרור של המשיב, בנסיבות בהן נעשו, יוצרים קושי רב ליתן בו אמון, ומקשים על האפשרות לשחרורו לחלופה, חרף גילו הצעיר (ראה בש"פ 352/11, לעיל).