מדינת ישראל נ' ואסים זהר

בפני

שופט שלמה בנג'ו

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו ביום 14.2.11 בשעה 15:40 בצומת הרחובות רד"ק – שדרות בן גוריון, חיפה, נהג ברכב ובעת שהרכב היה בתנועה, השתמש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית – עבירה לפי תקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום וטען שעמד ברמזור, השוטר עצר אותו, אומנם היה ברשותו טלפון נייד, אך הוא לא דיבר בו, הוא ביקש מן השוטר לבדוק את הטלפון הנייד, כדי לאמת את דבריו, אך השוטר לא הסכים.

השוטר אנטולי כץ, ערך את דו"ח ת/1, בו תיעד את פרטי האירוע, לפיהם בעת סיור שגרתי, כאשר עמד ברחוב בן - גוריון, ראה את רכבו של הנאשם נוסע ברחוב רד"ק מכיוון דרום לכיוון צפון, פונה ימינה לכיוון שדרות בן גוריון והבחין דרך השמשה הקדמית שהנאשם מחזיק ביד ימינו בטלפון נייד צמוד לאוזן ימין ושפתיו נעות.

הוא סימן לנאשם לעצור, שמר איתו על קשר עין רצוף, הסביר לו את מהות העבירה. כשנעצר הנאשם כפר בכך שדיבר ואמר שהוא לא דיבר ב-20 דקות האחרונות ואף סירב לחתום על הדו"ח.

בחקירתו בביהמ"ש חזר השוטר על האמור בדו"ח שערך והבהיר כי הבחין בנאשם כשהיה מטרים ספורים ממנו, בין 2-10 מ'. הוא דחה את גרסתו של הנאשם כאילו עמד במרחק של 50 מ' והבחין בו ממרחק זה. הוא הסביר שלא ישב בתוך הניידת אלא עמד מחוץ לניידת ולכן אין רלבנטיות להיכן עמדה הניידת בשעה שהוא אכף את העבירה.

הנאשם טען שיצא מביה"ח רמב"ם, נסע לעבודתו בקופת החולים "מכבי", במהלך הנסיעה שלו הוא לא שוחח בטלפון הנייד ואף הביא פירוט שיחות המעיד על כך. השימוש האחרון בטלפון, לדבריו, היה בשעה 12:00. עוד טען כי אין טלפונים ניידים נוספים רשומים על שמו. הוא הבחין בשוטר רק כאשר עצר אותו אך לא לפני כן. לדבריו, הטלפון הנייד היה מונח בין הכיסאות, ליד הבלם יד, היה דלוק ועבד כרגיל, כלשונו. עוד טען כי באמצע נהיגה הוא אינו עונה לשיחות, יש לו דיבורית "בלוטוס" ואם יש לו שיחה חשובה, הוא עוצר בצד ומדבר. באשר לטענת השוטר שהבחין בו מזיז את שפתיו, טען: "גם לשיר עם הרדיו, זה להזיז שפתיים".

לאחר שבחנתי את עדותו של השוטר מזה ואת עדותו של הנאשם מזה נחה דעתי כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר את עובדות כתב האישום.

עדותו של השוטר הייתה מהימנה בעיניי, הוא תיאר בצורה מדויקת היכן עמד ברחוב בן – גוריון, כיצד הבחין ברכב הנאשם מגיע לכיוונו, פירט את הרחובות במקום, כיצד פנה הנאשם ימינה לשד' בן גוריון, לכיוון רחוב מגינים וכיצד הבחין בו דרך השמשה הקדמית, אוחז בטלפון נייד ומצמידו לאוזן ימין. עדותו של השוטר הייתה קולחת ועניינית, בהירה ועקבית, לא נסתרה בחקירה נגדית ולא מצאתי מקום לפקפק בה.

השוטר אף הבהיר כי הוא עמד בעת שאכף את העבירה ומכאן, היכולת שלו להבחין בנאשם, עושה שימוש בטלפון הנייד, גדולה יותר.

באשר לטענת הנאשם, כי לא ביצע שיחה ולכן אין שיחות יוצאות או נכנסות במכשיר הנייד שלו, לא מצאתי כי יש בכך כדי לשנות מן המסקנה שהנאשם עשה שימוש בטלפון הנייד.

ראשית, ייתכן כי לא מדובר באותו טלפון נייד וכי היה ברשותו של הנאשם נייד אחר. שנית, כאשר הציג הנאשם את הטלפון הנייד בפני ביהמ"ש הסתבר כי יש בו תוכנות אחרות (אפליקציות) שניתן לבצע איתן שיחות אשר לא מתועדות ברישום של החברה המפעילה (כמו תוכנת "וויבר").

הנאשם גם טען בפני השוטר כי לא דיבר ב-20 דקות האחרונות, אך בתדפיס שצירף, נראה היה כי מדובר במספר שעות, קרוב ל-4 שעות קודם לכן שלא דיבר במספר אליו מתייחס הדו"ח – דבר המחזק את החשש כי הנאשם אכן ביצע שיחה בטלפון לא באמצעות החברה המפעילה אלא באמצעות התוכנה המותקנת בנייד.

אשר על כן, אני קובע כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר את עובדות כתב האישום ואני מאשים את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ניתנה היום, ה' שבט תשע"ב , 29 ינואר 2012, במעמד הצדדים

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: