מדינת ישראל נ' ואנונו(עציר) ואח'

החלטה

בפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 10.5.09 בה הוריתי על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר הכוללת בין השאר מעצר בית מלא בבית הוריו במגדל העמק בפיקוח הוריו וכן תנאים נוספים.

ביסוד החלטה זו הייתה גם קביעה כי קיימת תשתית ראייתית הקושרת את החשוד לחשדות המיוחסים לו והדברים נומקו בהרחבה באותה החלטה.

על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי (ערר2038/09). בהחלטה מיום 12.10.09 דחה כב' השופט אברהם את הערר לאחר שעיין בחומר החקירה ושוכנע כי אכן קיימת תשתית ראייתית להוכחת האישום וכי כל הנימוקים המפוטרים בהחלטה מיום 10.5.09 מקובלים עליו. גם על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט עליון (בש"פ 8369/09). בהחלטה מיום 25.10.09 התקבל הערר במובן זה שבית משפט זה נתבקש לבדוק את אפשרות יציאתו של המשיב לעבודה תחת פיקוח, לאחר קבלת תסקיר קצין מבחן.

בהתאם להחלטת בית המשפט העליון הוזמן והוגש תסקיר מעצר בעניינו של המשיב ובו הומלץ על יציאתו של המשיב לעבודה.

בהחלטה מיום 22.12.09 ניתנה החלטה נוספת בבקשה, בעקבות התסקיר שהוגש, ובה הוריתי על שינוי תנאי החלופה באופן שהמשיב יהיה רשאי לצאת מבית הוריו בימות השבוע לצורך עבודה בין השעות 08:30-20:30. למרבה הצער הסתבר כעבור זמן קצר כי המעסיק אינו מוכן עוד להמשיך ולהעסיק את המשיב וזאת על אף שעשה ניסיון להתאים עצמו לתנאי החלופה. משכך, ניתנה ביום 6.1.10 החלטה על ביטול ההחלטה הקודמת והחזרת תנאי חלופת המעצר על כנם. משכך, נתון למעשה המשיב עד היום בתנאי החלופה המקוריים. יצוין כי ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי ובו נתבקשה הקלה בתנאי היציאה לעבודה נדחה אף הוא.

כעת, מונחת בפניי בקשה לעיון חוזר שעיקריה שלושה:

האחד – חלפו 8 חודשים מאז ההחלטה הראשונה של בית משפט זה.

השני – מתן העדויות בבית המשפט נותנות סיכוי סביר לזיכוי.

והשלישי – מעצרו של השותף לא הוארך מעבר ל-9 חודשים במסגרת תיק זה אלא במסגרת תיק אחר.

אתייחס תחילה לנושא חלוף הזמן ואי מעצרו של השותף: אינני סבורה כי 2 נסיבות אלו מצדיקות שינוי בתנאי החלופה. אכן חלוף הזמן כשלעצמו מהווה לא פעם עילה לעיון חוזר בבקשה ואף לשינוי בתנאי החלופה. עם זאת, יש לזכור כי המשיב אינו נתון במעצר וממילא אין עניין חלוף הזמן מגיע לדרגת חשיבות קיצונית כמו לגבי מי שנתון במעצר. מלבד זאת, מלכתחילה היה ידוע כי ההליכים ביק זה יימשכו זמן לא מבוטל נוכח היקפו הרחב של התיק ועל כן אין במקרה זה בחלוף הזמן, לפחות לתקופה שעברה עד כה כדי להצדיק כשלעצמה שינוי בתנאי החלופה.

עוד יש לזכור, כי קיימת קביעה עקרונית ולפיה ניתן לאפשר למשיב לצאת מן הבית לצורך עבודה ולמעשה הטעם היחיד לכך שאינו יוצא לעבודה הוא בכך שלא הוצע מעסיק המוכן לקבלו לעבודה. במידה ותוצע הצעה ראויה ליציאתו של המשיב לעבודה, תאושר.

עם זאת, מסוכנותו של החשוד שהולידה מלכתחילה את עילת המעצר ותנאי החלופה שנקבעו, בעינה עומדת, לא חל בה כל שינוי ואין מקום אפוא לבטל את תנאי החלופה מטעם זה.

אשר לעובדה כי מעצרו של שותפו של המשיב לא הוארך מעבר ל-9 חודשים, הרי שעל פי מה שנמסר לי, נאשם זה הגיע להסדר טיעון בתיק מקביל והפך להיות אסיר וממילא מתייתר הצורך בהארכת מעצרו מעבר ל-9 חודשים. אין כל החלטה ולפיה לא היה מקום להאריך את מעצרו וממילא לא ניתן ללמוד דבר ממצבו לגבי המשיב כאן.

2 עילות אלו אין בהן אפוא כדי להצדיק שינוי בתנאי החלופה.

טענתו המרכזית של המשיב נוגעת לשאלת כרסום בחומר הראיות.

אין חולק כי כרסום בחומר הראיות מהווה עילה לעיון חוזר בתנאי חלופת מעצר. עם זאת, במה דברים אמורים?

סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים),תשנ"ו – 1996, קובע כך: "עצור, משוחרר בערובה או תובע רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר, בעניין הנוגע למעצר, לשחרור או להפרת תנאי השחרור בערובה, לרבות בהחלטה לפי סעיף זה, אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה".

תנאי היסוד אפוא לקיומו של עיון חוזר בשל כרסום בראיות הוא גילויין של עובדות חדשות או שינוי נסיבות ובמילים אחרות: התפתחויות חדשות שלא היו קיימות ביום מתן ההחלטה המקורית ואשר יש בהן כדי להשפיע על קיומה או עוצמתה של התשתית הראייתית שעמדה ביסוד ההחלטה. משמעות הדבר היא כי על המבקש עיון חוזר מטעם זה להצביע על אותן עובדות חדשות ואותן נסיבות חדשות ולהסביר כיצד יש בהן כדי לשנות מן המצב שהיה קיים ביום מתן ההחלטה המקורית. ויודגש: בקשה זו אין משמעותה בשום אופן שקילה מחודשת של התשתית הראייתית העומדת ביסוד ההחלטה המקורית. אין מדובר במעין "ביקורת תקופתית" על התשתית הראייתית אלא אך ורק בבחינת שאלת קיומן של נסיבות או ראיות חדשות והערכת משקלן ומשמעותן לגבי התשתית הראייתית כולה. ראה בעניין זה את פסק דינו של בית המשפט העליון בבש"פ 7040/05 ג'אבר אבו עיסא נ. מדינת ישראל, שם אומר כב' השופט ג'ובראן: "בבקשה לעיון חוזר מתמקד הדיון בנסיבות חדשות שהתגלו בשאלת כרסום שחל בחומר הראיות במהלך שמיעת ההוכחות בלבד, אך לא לדיון מחדש בראיות לכאורה ובעילת מעצר. טענות ממין זה אין להן מקום במסגרת בקשה לעיון חוזר". ראה גם את בש"פ 6537/09 אילן אשד נ. מדינת ישראל מפי כב' השופט רובינשטיין והפסיקה המאוזכרת בו ובמיוחד בש"פ 7324/07 אשד נ. מדינת ישראל, שם אומר כב' השופט אלון כך: "על מנת שיוכל העורר לבוא בשערי העיון מחדש בהחלטת מעצר (לפי סעיף 52...)נדרשות לכך נסיבות חדשות או עובדות חדשות שנתחדשו מאז ניתנה אותה החלטה...

בקשה לעיון מחדש בהחלטת מעצר איננה דיון חוזר בהליכי בקשת המעצר מעיקרה או בחינה מחודשת של הגיונן ותוקפן של ההחלטות שניתנו בגדרה. לא לעניין בחינת הראיות הלכאורה וגם לא לעניין עילות המעצר או לעצם היתכנותן של חלופות מעצר. הליך העיון מחדש נועד למקרים בהם נתחדשו עובדות או נסיבות שלא היו קיימות בעת הדיון בהליכי המעצר".