מדינת ישראל נ' ואכד(עציר) ואח'

החלטה בעניינם של המשיבים 1, 3, 5, 6

1.בעניינם של המשיבים 1,3,5,6, יחד עם שני נאשמים נוספים, הוגש כתב אישום בתפ"ח 1394-07-10, אשר מייחס להם שורת עבירות חמורות. (המשיבים 1,3,5, ו-6 יקראו להלן: "המשיבים").

מכתב האישום עולה כי במהלך ארבעת החודשים עובר להגשת כתב האישום, קשרו המשיבים קשרים שונים ביניהם לביצוע עסקאות ייבוא סם מסוכן מלבנון לישראל. על פי המבוא לכתב האישום, יחד עם המשיבים היו מעורבים בעסקאות והיב סלמאן (להלן "והיב")- אשר שירת עובר לכתב האישום כאיש קבע בצה"ל בגבול הצפון, וכן עסאף עסאף (להלן "עסאף") ונסיף בירו (להלן "נסיף"), שהינם סוחרי סמים תושבי לבנון הקשורים לארגון חיזבאללה.

במהלך התקופה הרלוונטית, עמד המשיב 1 בקשר עם סוחרי סמים לבנונים, ביניהם עסאף ונסיף, במטרה לייבא כ-20 קילוגרמים של סם מסוכן מסוג הרואין מלבנון לישראל. במועד שאינו ידוע, יצר המשיב 1 קשר עם והיב באמצעות המשיב 5- וזאת בהכירם את מקום שירותו של והיב וביודעם כי זה יכול לסייע להם להוציא לפועל את עסקת הייבוא. בין השניים סוכם כי והיב יסייע הן בקשר מול סוחרי הסמים הלבנונים והן בהעברתם הפיזית של הסמים בנקודות "נוחות" בגדר הגבול בין ישראל ולבנון- על סמך היכרותו עם פריסת כוחות צה"ל על הגדר ואמצעי הבקרה הפעילים, במסגרת שירותו הצבאי. לצורך כך קישר המשיב 1 בין והיב ובין עסאף וסוחרי סמים אחרים, עימם היה בקשר רציף. המשיב 1 (יחד עם אחיו, המשיב 4) עמד בקשר רציף עם והיב ועם סוחרי הסמים הלבנונים, כולל נסיף, והעביר אליהם מידע אותו קיבל מוהיב, לעניין נקודות תורפה בגדר הגבול, בהן ניתן להבריח סחורות ללא גילוי ע"י הצבא.

במקביל לאמור, ובטרם יצאה עסקת הייבוא אל הפועל, הכיר המשיב 5 לוהיב את המשיב 2 לשם היעזרות בוהיב לצורך עסקאות ייבוא סמים מלבנון לישראל.

לצורך ביצוע העסקאות, עמד והיב בקשר עם המשיב 3 ועם המשיב 6, שתפקידם היה לתאם מול הבלדר הלבנוני את העברת הסמים ולקבל את הסמים. במהלך התקופה הרלוונטית הגיעו המשיבים 3 ו-6 מספר פעמים לגדר הגבול, הן לצורך בדיקת נקודות מתאימות להעברת הסמים והן לצורך קבלת הסמים עצמם.

כתב האישום מפרט 3 מקרים בהם, בין היתר, הגיעו המשיבים 3 ו-6 לגדר הגבול. כאשר במקרה הראשון העביר בלדר סמים לבנוני דוגמית של סם מסוכן למשיב 6. בשני המקרים האחרים הגיעו המשיבים 3 ו-6 לאזור גדר הגבול, אולם בשל נסיבות שונות ונוכחות אנשים או חיילים ליד הגדר, לא הועברו הסמים ולא יצאו העסקאות אל הפועל.

לאחר מקרים אלו, ובמטרה להמשיך בביצוע עסקת הייבוא, עמדו כל המשיבים בקשר טלפוני עם והיב וחלקם אף עמדו בקשר עם סוחרי הסמים הלבנונים וזאת בניסיון למצוא בלדר מתאים מצד לבנון ונקודה נוחה בגדר.

עקב האמור מייחס כתב האישום לכל המשיבים את ביצוע העבירות הבאות:

עסקה אחרת בסם מסוכן– עבירה לפי סעיפים 13 + 19א לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג -1973 (להלן "הפקודה"),

ניסיון לייבוא סם מסוכן – עבירה לפי סעיפים 13 + 19א לפקודה + סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין).

קשירת קשר לביצוע פשע – עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין.

בנוסף, מייחס כתב האישום למשיב 1 עבירה של מסירת ידיעה לאויב- עבירה לפי סעיף 111 מציעא לחוק העונשין.

באישום שני שהוגש כנגד המשיב 6 בלבד, נטען כי ביום 21.7.10, עת הגיעו שוטרים לעצור אותו בביתו, ברח המשיב 6 מהבית אל מחסן שמאחורי הבית והתחבא שם. שוטרים שהבחינו בבריחתו ניגשו למחסן, תוך שהם מזדהים כאנשי משטרה וניסו לעכב את המשיב, אולם הלה דחף את אחד השוטרים והוציאו מחוץ למחסן, כאשר רק בעזרת שוטר נוסף הצליחו השניים להתגבר על המשיב 6 ולעוצרו.

עקב האמור מייחס כתב האישום למשיב 6 עבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות- עבירה לפי סעיף 274(1) לחוק העונשין.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים. לטענת המבקשת, קיימות ראיות לכאורה טובות מאוד הקושרות את המשיבים לעבירות המיוחסות להם אשר כוללות, בין היתר, שיחות טלפון מוקלטות מעמדות האזנת סתר בהן נשמעים המשיבים משוחחים ביניהם בענייני סמים ומנסים להוציא לפועל עסקת סמים מלבנון, דוחות תצפית של שוטרים, דוחות יחידת העיקוב של משטרת ישראל והודעותיו המפלילות של שותפם והיב.

דיון והכרעה

3.לאחר שבחנתי את חומר הראיות, ואת טענות באי כוח הצדדים הגעתי לידי מסקנה כי דינה של הבקשה להתקבל. להלן נימוקיי;

ראיות לכאורה: