מדינת ישראל נ' ואכד(עציר) ואח'

החלטה בעניינו של המשיב 4

1.נגד המשיב מס' 4 (להלן: "המשיב") וחמישה משיבים אחרים הוגש לבית משפט זה כתב אישום בתיק פ' 1394-07-10. כתב האישום מייחס למשיב ביצוע העבירות הבאות:

עסקה אחרת בסם מסוכן- עבירה לפי סעיפים 13 + 19א לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג- 1977 (להלן "הפקודה").

ניסיון לייבוא סם מסוכן- עבירה לפי סעיפים 13 + 19א לפקודה + סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין).

קשירת קשר לביצוע פשע- עבירה לפי סעיף 449(א)(1) לחוק העונשין.

מסירת ידיעה לאויב – עבירה לפי סעיף 111 מציעא לחוק העונשין.

2.על פי כתב האישום נטען כי המשיב, יחד עם אחרים, קשר קשרים שונים לביצוע עסקאות ייבוא סם מסוכן מלבנון לישראל.

במהלך התקופה הרלוונטית, עמד המשיב מס' 1, שהינו אחיו של המשיב, בקשר עם סוחרי סמים לבנונים במטרה לייבא כ-20 קילוגרמים של סם מסוכן מסוג הרואין. משיב מס' 1 יצר קשר עם משיב מס' 5, ששירת כאיש קבע בצה"ל בגבול הצפון, על מנת שזה יסייע לו להוציא את העסקה אל הפועל, לאור היכרותו עם פריסת כוחות צה"ל על הגדר ואמצעי הבקרה במקום.

במהלך התקופה הרלוונטית, המשיב ומשיב מס' 1, עמדו בקשר עם משיב מס' 5 וכן עמדו בקשר עם סוחרי הסמים הלבנונים- אליהם העבירו מידע אותו קיבלו ממשיב מס' 5, לעניין נקודות תורפה בגדר בהן ניתן להבריח סחורות.

לאחר שהניסיון להוציא את העסקה לפועל לא צלח, עמדו כל המשיבים בתיק, והמשיב בכללם, בקשר טלפוני עם משיב מס' 5 וחלקם אף עמדו בקשר עם סוחרי הסמים הלבנונים.

3.עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בדיון מיום 25.8.10 הורה כב' סגן הנשיא השופט כתילי על שליחת המשיב לקבלת תסקיר מעצר.

4.ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, נוכח האמור מתייתר הדיון בשאלה זו ונותר לדון בקיומה של עילת מעצר וכן בחלופת מעצר אפשרית.

באשר לעילת מעצר, היות ואין מחלוקת בין ב"כ הצדדים, כי קיימות ראיות לכאורה, הרי שהן עבירות הסמים והן עבירת הביטחון המיוחסות למשיב בכתב האישום, הינן עבירות חמורות ביותר המקימות עילת מעצר סטטוטורית נגדו לפי סעיפים 21(א)(1)(ג)(2) ו- 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן - חוק המעצרים), ועל המשיב לסתור חזקה זו.

אין חולק כי העבירות בהן מואשם המשיב, הינן עבירות חמורות ביותר. כידוע, עסקאות בסמים ובעיקר הניסיון לייבוא סמים, הן מן העבירות החמורות הקיימות בספר החוקים וזאת עקב פגיעתן הקשה בחיי החברה הסדירים והסכנה הרבה אשר נשקפת מהן לשלום הציבור. הלכה פסוקה היא, כי רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן יהיה לשלול חזקת מסוכנות שנקבעה בחוק המעצרים ולהצדיק חלופת מעצר ככל שמדובר בעבירות של ייבוא וסחר בסמים (ראו לעניין זה בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' רחאל ג'מאל ואח', פ"ד מט(3) 164; בש"פ 6039/97 מדינת ישראל נ' מוניר בן אברהם יוסף ואח', תק-על 97(3), 31; בש"פ 3927/03 אבי לוי נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(2), 968). יחד עם זאת, במקרים מתאימים גם בעבירות של סחר ויבוא סמים קשים בכמויות גדולות, שוחררו נאשמים לחלופת מעצר (ראו לדוגמה שחרורו של נאשם, שהמדינה מייחסת לו ייבוא של 7.106 ק"ג קוקאין, בש"פ 11163/08 מדינת ישראל נ' דוד סל, פורסם בנבו).

זהו הדין אף לעבירות הביטחון בה מואשם המשיב, אשר אף היא ידועה בחומרתה המפליגה. העברת מידע לעניין נקודות תורפה בגדר המערכת לגורמים העשויים להיות עוינים, טומנת בחובה סיכון רב לפגיעה בביטחון הציבור ואף להרג של אנשים חפים מפשע.

השאלה לה הנני נדרש הינה, האם הביא המשיב נימוקים כבדי משקל שיש בהם כדי לסתור את חזקת המסוכנות הקבועה בחוק והאם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של המשיב פחותה? נראה לי, לאחר התלבטויות לא קלות, כי יש להשיב על שאלה זו בחיוב.

המשיב שלפנינו הינו גבר נשוי ואב לשתיים, יליד 1975. בעברו של המשיב הרשעה פלילית אחת משנת 2002 בגין החזקת נשק שלא כדין בגינה נגזר עליו מאסר על תנאי ושל"צ אותו ביצע כנדרש. המשיב עובד לפרנסתו בענף החקלאות בקיבוץ כפר מסריק ודומה שלמעט אותה הרשעה יחידה עומד בפנינו אדם שניהל, עד למקרה נשוא כתב האישום, אורח חיים נורמטיבי וזאת בניגוד לגורמים אחרים במשפחתו.

תסקיר המעצר שהוגש בעניינו של המשיב, הינו חיובי וממליץ על שחרורו בחלופה. שירות המבחן פגש במשיב וזה שיתף מצוקה נפשית לנוכח מעצרו הראשון וניתוקו מסביבתו הטבעית, אשתו ובנותיו.

שירות המבחן התרשם כי מדובר באדם בעל יכולת ביטוי טובה, מקובל בסביבתו ועובד באופן רצוף וקבוע, אשר נראה בעל אופי חלש ומרצה, דבר היכול להסביר את הסתבכותו בפלילים. שירות המבחן ציין, כי לא התרשם שהמשיב הינו בעל ערכים עבריינים מושרשים, ולהערכתו המשיב ידע להקפיד ולשמור על התנאים המגבילים וימנע ממעשים שיחמירו את מצבו. בנוסף, העריך כי חווית המעצר עד כה מהווה עבור המשיב חוויה מרסנת ומציבה גבולות באופן ברור וחד משמעי.

אשר לחלופה המוצעת, שירות המבחן נפגש עם הערבים המוצעים, שהם גיסו של המשיב, אשר נשוי לאחותה של אשתו, ומתגוררים בכפר יאסיף, הוא התרשם כי מדובר באנשים רציניים המנהלים אורח חיים נורמטיבי, המודעים למהות התפקיד שהם לוקחים על עצמם ונראה כי ביכולתם להציב גבולות ברורים עבור המשיב.