מדינת ישראל נ' השאש

החלטה

הדיון היום נקבע לשמיעת טיעוני הצדדים בבקשה.

בהחלטתי מיום 23.3.10, ונוכח ההיקף הנרחב של חומר הראיות בתיק (עשרה ארגזים של חומר חקירה), הוריתי לצדדים להגיש טיעונים בכתב לפני הדיון. באת כח המבקשת התבקשה להגיש את טיעוניה שבעה ימים לפני מועד הדיון, ובאי כח המשיבים עד יום לפני הדיון. כל זאת נעשה על ידי על מנת שאוכל להכין את עצמי לטיעונים בעל פה אשר ישמעו ביום הדיון.

באת כח המבקשת לא קיימה את החלטתי ולא הגישה את טיעוניה בכתב. תחת זאת, היום הוגשה בקשה לאחר בהגשת הסיכומים עקב עומס עבודה. למותר לציין כי נערכתי לשמיעת הדיון היום, ופיניתי חצי יום עבור תיק זה. התנהגות זו של המדינה אשר מרשה לעצמה להגיע לדיון מבלי שקיימה את צו בית משפט, ומבלי שקיבלה רשות שלא לקיים אותו, מהווה לטעמי התנהגות שאינה ראויה. מעבר לתרעומת על אי כיבוד צווי בית משפט, אין ספק שהנזק העיקרי הוא לנאשמים אשר נתונים בתנאים מגבילים.

איני מקבלת את בקשת באת כח המבקשת לקיים היום את הדיון בעל פה, שכן החלטתי שהדיון יתקיים באופן שנקבע לעיל, ולא יעלה על הדעת כי צד יכתיב לבית המשפט כיצד לקיים את הדיון בניגוד להוראות.

לפיכך אני נאלצת לדחות את הדיון.

שמעתי מבאי כח המשיבות מרים השאש ולינדה סלם כי התנאי לפיו הן מורחקות ממקום עבודתן, גורם להן לנזק מול נציבות שירות המדינה, שכן לטענת הסנגורים נמנעת נציבות שירות המדינה מברור ענינן של המשיבות, ועל כן המשיבות נאלצות לעשות שימוש בימי החופשה שלהן. עוד שמעתי מבאי כח המשיבות, הללו כי המשיבות מוכנות להתחייב שלא להכנס למקום העבודה, וזאת עד להחלטת הנציבות בענינן. היה והנציבות תחליט להשעות אותן או להעביר אותן למקום אחר, שוב לא יהיה כל רלוונטיות לתנאי והן יהיו מוכנות להאריך את הסכמתן. היה והנציבות תחזיר אותן לעבוד במקום העבודה, ממנו מבקשת המדינה להרחיקן, הן מוכנות לאפשר לבית המשפט לעיין מחדש בביטול התנאי בתוך מספר ימים, מבלי להכנס למקום העבודה.

עוד עותרות המשיבות לאפשר להן לשוחח בינן לבין עצמן ועם המשיב הנוסף.

המשיב שלמה כהן עותר לבטל את תנאי מעצר הבית, ומוכן לקבל על עצמו תנאים קלים יותר על מנת שיוכל לעבוד ולהתפרנס.

אבקש מבאת כח המבקשת להשיב רק בענינים אלה שכן בדעתי לבחון את התנאים הללו ולשקול את ביטולם. בטרם אקבל החלטה אשמע את עמדת המדינה ואבקש מבאת כח המבקשת להתרכז בנזק שיגרם לאינטרס הציבורי מביטול התנאים הללו בלבד. לא אשמע טיעונים לגופם של הראיות.

ניתנה והודעה היום כ"א אייר תש"ע, 05/05/2010 במעמד הנוכחים.

טלי חימוביץ, שופטת

החלטה

למרבה הצער לא אוכל לתת החלטה לגופו של עניין, דהיינו האם יש ראיות לכאורה במידה מספקת והאם מתקיימת עילת מסוכנות, וזאת כפי שציינתי לעיל, עקב מחדל המדינה.

בשלב זה אני מוכנה להניח כי קיימות ראיות לכאורה ואף קיימת עילת מסוכנות ברמה זו או אחרת. יחד עם זאת אני סבורה כי שעה שניתן להשיג את מטרות המעצר/שחרור בתנאים, באופן שפוגע פחות בזכויות הנאשם, יש לשאוף לעשות כן.

אשר לשתי המשיבות מרים השאש ולינדה סלם – רשמתי בפני כי המשיבות מקבלות על עצמן שלא להכנס למקום עבודתן. המשיבות עתרו לבטל את התנאי מהטעם שנציב שירות המדינה אינו דן בענינן, כל עוד מתקיים תנאי שחרור כאמור.

איני יודעת האם יש מאחורי טענה זו עמדה רשמית של נציב שירות המדינה, ובודאי שבית משפט זה אינו מנחה את נציב שירות המדינה כיצד לפעול, ואין לו כל עניין במדיניות של נציב שירות המדינה. יחד עם זאת, שעה שהתוצאה הסופית הינה אותה תוצאה דהיינו, אי כניסתן של המשיבות למקום עבודתן, אולם באופן שהפגיעה במשיבות מצטמצמת, איני רואה מקום להותיר את התנאי על כנו ולהמשיך את הפגיעה במשיבות.

אין בדברים אלה כדי להביע עמדה באשר למצב העובדתי, דהיינו – האם טענות המשיבות נכונות אם לאו, אולם אם הן נכונות, הרי שביטול התנאי יגרום לפגיעה מופחתת בהם.

מאחר ובמקום העבודה עדי תביעה רבים, אם יפרו המשיבות את התחייבותן המדינה תדע על כך מייד ותוכל לנקוט בצעדים להחזיר התנאי על כנו. כך שגם האינטרס הציבורי אינו נפגע.

אשר על כן, אני מורה על ביטול תנאי שיחרור שמספרם ח' ו-ט', תוך שאני רושמת בפניי את התחייבותן של המשיבות.

רשמתי בפני גם שבמידה ונציבות שירות המדינה תקבל החלטה להחזיר את המשיבות למקום עבודתן, תינתן למדינה שהות של 14 יום להגיש בקשה לעיון מחדש להחזיר את התנאי על כנו, ויקבע דיון בבקשה.