מדינת ישראל נ' הרשקוביץ

החלטה

בפני בקשה לפסילה של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו וזאת לאחר שהמדינה הגישה נגדו כתב אישום המייחס לו עבירה של גרימת מוות ברשלנות.

המדינה טענה כי בהתאם לסעיף 46 ב (א) שבפקודת התעבורה, תשכ"א-1961, על בית המשפט להורות על פסילתו עד לתום ההליכים של מי שהוגש נגדו כתב אישום המייחס לו גרימת תאונה בה נהרג אדם.

התובע טען כי בידי המדינה ראיות לכאורה הקושרות את המשיב לגרימת התאונה ובנסיבות אלה המקימות מסוכנות מכח החוק יש מקום לפסילתו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

ב"כ המשיב טענה כי אין בתשתית הראייתית שבידי המדינה כדי להצביע על מסוכנות מצד המשיב.

עוד טענה לכרסום באיכות הראיות שבידי המדינה, הפנתה לגרסת הנאשם ולממצאי הבוחן וסברה כי אין באיכות הראיות כדי לבסס יכולת הרשעה בתיק זה.

ביחס לעברו התעבורתי של המשיב טענה כי למשיב אין כל עבר תעבורתי על פני ותק נהיגה של כ-3 שנים ויש לראות בנתון זה כמעיד על היעדר מסוכנות מצידו.בית המשפט הופנה לפסיקה רלוונטית התומכת לשיטת ההגנה בטענה כי המשיב אינו מסוכן לציבור וכי ניתן להורות על דחיית הבקשה.
 

דיון –

ביום 20.3.2007 התקבל בכנסת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 78), התשס"ז – 2007במסגרתו סעיף  46 ב בפקודה כפי שתוקן קובע :

"(א) הוגש כתב אישום נגד בעל רישיון נהיגה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם, יורה בית המשפט על פסילתו מהחזיק ברישיון נהיגה עד למתן פסק דין בעניינו.

(ב)בטרם יורה בית המשפט על פסילה כאמור בסעיף קטן (א), ייתן בית המשפט לנאשם הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו, ורשאי הוא שלא להורות על פסילה כאמור, אם שוכנע, מנימוקים שיפרש, כי אין בנהיגה על ידי הנאשם משום סכנה לציבור."

תיקון החוק יצר חזקת מסוכנות ביחס לנהג לגביו יש ראיות לכאורה כי גרם לתאונה קטלנית. אותו התיקון העביר את נטל הראיה להראות כי אותו נהג אינו מסוכן להגנה.

בתקנה את החוק, החליטה הכנסת החלטה עקרונית לפיה כי מי שקיפח לכאורה חייו של אחר בתאונת דרכים לה לכאורה גרם, ראוי שלא ינהג עד לסיום ההליכים נגדו.