מדינת ישראל נ' הרשקוביץ

החלטה

בפניי בקשת הנאשם באמצעות בא כוחו, לביטול כתב האישום אשר הוגש נגדו בגין אי קיום הוראות סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב – 1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי"), בטרם הקראה, לשון אחרת: לגישתו של הנאשם לא ניתן לו יומו להשמיע את דברו בטרם נוסח כנגדו כתב האישום אשר מייחס לו עבירה של תקיפת קטין או חסר ישע בהתאם לסעיף 368ב(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

טיעוני הצדדים

עיקר טיעוני המבקש

לשיטת המבקש יש להיעתר לבקשתו לביטול כתב האישום מן הטעמים שלהלן:

1. ראשית, המבקש לא היה מיוצג על ידי עורך דין טרם הגשת כתב האישום כנגדו. רק לאחר שקיבל את המכתב בו הודע לו על הגשת כתב האישום כנגדו הוא פנה לקבלת ייעוץ ומונה לו סניגור ציבורי.

2. זכות המבקש ליידוע ושימוע בפני רשויות התביעה, כפי המוקנות לו מכוח הוראות סעיף 60 א לחוק סדר הדין הפלילי לא קוימו. לטענת המבקש, חרף דברי התובע לפיהם נשלח אליו מכתב יידוע כנדרש בחוק, מכתב זה לעולם לא הגיע לידיו ואף אין ברשותו העתק הימנו.

3. המדובר בנאשם שנסיבותיו האישיות מצדיקות ביתר שאת את קיום חובת השימוע, שהינה זכות מהותית, הואיל ומדובר באדם עם עבר נקי.

4. בתגובה לטענות המשיבה לפיהן ההודעה לפי סעיף 60א לחסד"פ (להלן: "מכתב היידוע") נשלחה והראיה לכך היא המדבקה המצויה בתיק על גביה מצוין מספר הדואר הרשום, טוען הסניגור, כי מהמדבקה לא ניתן ללמוד מהו המכתב שנשלח ומהו תוכנו. יתרה מכך אין המשיבה יכולה להציג כל אישור מהדואר שהמכתב אכן הגיע ליעדו.

5. זאת ועוד, בעוד מכתב היידוע נשלח על ידי רשויות התביעה לרחוב דקר 19 לוד כתב האישום נשלח לרחוב דקר 17 לוד. לדברי המבקש כתובתו הרשמית אותה עת הייתה רחוב דקר 17 להבדיל מרחוב דקר 19 שם גר פיזית בשכירות אולם מעולם לא היה לו שם דואר.

6. על פי דין, שימוע למבקש צריך היה להיערך עובר להגשת כתב אישום ולא לאחריו.

ב"כ המבקש תומך טיעוניו בקשת רחבה של פסיקה, לפיה המדובר בזכות מהותית שמטרתה הינה הגנה על זכות היסוד המוקנית לכל נאשם – שעניינה מתן אפשרות ליתן עמדתו טרם שישנו מצבו לרעה על ידי הגשת כתב אישום. עוד טוען ב"כ המבקש, כי קיים הבדל משמעותי בין אדם שטרם הוגש כנגדו כתב אישום והוא שוטח טענותיו בפני רשויות התביעה (בייחוד אדם שלא נפל רבב בחייו טרם לכן) לבין אדם אשר מוקנית לו זכות השימוע לאחר הגשת כתב אישום. על ידי התנהגות זו של רשויות התביעה נמנעה מהמבקש זכות שבדין להציג במועד את עמדתו בפני רשויות התביעה ועל ידי כך לנסות להניעם מהכוונה להגיש כנגדו כתב אישום.

בנוסף, מדגיש ב"כ המבקש את תחושתו כי במידה ורשויות התביעה היו מכבדות את זכות השימוע בנסיבות הללו ועורכות מאזן תקין והוגן בין נסיבותיו האישיות של הנאשם (עבר נקי) לבין הנתונים של תיק זה (ראייתיים ונסיבתיים) התוצאה הייתה ככל הנראה הימנעות מהגשת כתב אישום.

מנגד, מכיוון שהמדובר בשלב שהינו טרם הקראת כתב האישום, אין בביטול כתב האישום משום גרימת נזק לרשויות התביעה, שהרי הינן יכולות להגישו לאחר מכן מחדש. לשון אחרת: האינטרס הציבורי הכללי לא ייפגע אם יבוטל כתב האישום דנן על מנת לאפשר למבקש להגיב לכל שיוחס לו במסגרתו. לעומת זאת, הפגיעה בזכותו המהותית של הנאשם הינה גדולה.

עיקר טיעוני המשיבה

באשר לנסיבות העובדתיות טוענת המשיבה, כי היא עמדה בדרישות סעיף 60 א' לחסד"פ, לאור העובדה כי ביום 17/5/09 שלחה למבקש מכתב יידוע בדואר רשום לפי כתובתו כפי שנמסרה על ידו במסגרת חקירתו (כאשר כתב האישום הוגש רק ביום 6/8/09). המדובר היה בכתובתו העדכנית של הנאשם (להבדיל מכתובתו הרשומה, שעודכנה אך בשנת 2004) ועל כן רואים את ההודעה כאילו הומצאה כדין. לשיטת ב"כ המבקש, המסקנה המתבקשת מהאמור לעיל הינה כי המאשימה עמדה בחובתה למשלוח הודעה לנאשם וכפועל יוצא מכך מתייתר הצורך בדיון השלכות הפרת זכות היידוע שהרי זכות זו מומשה בענייננו.

ב"כ המשיבה חוזר ומדגיש במסגרת תגובתו לבקשה, כי הכתובת אליה נשלח מכתב היידוע היא הכתובת שנמסרה על ידי המבקש במסגרת כתב הערובה, בהודעתו במשטרה ואילו הם הנתונים העדכניים ביותר. לטענתו, אילו היה נשלח המכתב לכתובתו הרשומה של הנאשם (המעודכנת לשנת 2004) וזה לא היה מגיע, אז היה טוען בא כוחו של הנאשם כי רשויות התביעה פעלו שלא כחוק, שכן יש ברשותם כתובת אחרת שהינה עדכנית יותר ואף נמסרה במהלך החקירה (בשנת 2008).

עוד טוען ב"כ המשיבה, כי ניתן ללמוד שמכתב היידוע נשלח לנאשם הן מרישום המזכירה ביומן, הן מהמדבקה על גביה מצוין מספר הדואר הרשום והן מהעובדה כי מכתב היידוע לא חזר למשרדי המשיבה.

לתמיכה בטיעוניו הגיש ב"כ המשיבה פסיקה, לפיה די בקיום זכות שימוע לנאשם בדיעבד שהינו עדיף על בטלות כתב האישום מעיקרו.

לשיטתה של המשיבה היא עמדה בנטל המוטל עליה לשלוח מכתב יידוע בדואר רשום ומכאן שאין מקום לבטל מעיקרו את כתב האישום. אין בעובדה שלא הונח העתק הודעת היידוע בתיק משום ללמד על כך שהמאשימה לא שלחה אותה כנדרש באמצעות דואר רשום. כמו כן, מדגיש ב"כ המשיבה, כי אין דרישת החוק שהנאשם יקבל את מכתב היידוע כי אם הדרישה עניינה שליחת מכתב היידוע בדואר רשום בלבד.