מדינת ישראל נ' הרוש

בפני

שופטת שרית קריספין-אברהם

הכרעת דין

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 23.5.10, הודעת תשלום קנס בגין אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים חצייתו בבטחה (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 67(א) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 19.4.12, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העידה רס"ר אורנה בר זיו, עורכת הדו"ח והוגשו- הדו"ח, שסומן ת/1, סקיצה של הצומת שערכה העדה, שסומנה ת/2 ומכתב ששלח הנאשם אל המאשימה בו ביקש ביטול הדו"ח, שסומן ת/3.

מטעם ההגנה, העיד הנאשם.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 23.5.10, בסמוך לשעה 08:50, נהג הנאשם ברכב בתל אביב בשדרות בן ציון, מכיוון מזרח לכיוון מערב ובהגיעו לצומת עם רחוב המלך ג'ורג', נצפה על ידי עדת התביעה כאשר הוא פונה ימינה ואינו מאפשר להולכי רגל שחצו אותה עת הכביש במעבר חצייה המסומן בצומת, מכיוון מערב לכיוון מזרח, להשלים חצייתם וגורם להם לעצור ולעמוד במקום.

העדה הורתה לנאשם לעצור את הרכב ורשמה מפיו את הדברים הבאים:" הם לא היו במעב רזה לא בסדר את סתם רושמת לי דו"ח. את עובדת כמו מכונה. אני עמדתי ראשון ופניתי ימינה והם היו על המדרכה. את צריכה להתבייש על מה שאת עושה".

על פי גרסת הנאשם, הוא נהג כאמור, אך, בעת שהחל בפניה ימינה, הולכי הרגל לא החלו לחצות, אלא ירדו בפתאומיות לכביש כאשר היה כבר בנסיעה איטית על מעבר החצייה.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

עדת התביעה תיעדה באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה, תוך התייחסות לכל רכיביה ולעובדות הרלוונטיות לאישום. העדה ציינה מקום עמידתה, כיוון נסיעת הרכב וכיוון חציית הולכי הרגל. העדה התייחסה לנקודה על מעבר החצייה בה נאלצו הולכי הרגל להפסיק חצייתם בשל הנאשם.

גרסת הנאשם תומכת אף היא בראיות המאשימה, שכן הנאשם מעיד ואף פירט באריכות במכתבו, כי כאשר הולכי הרגל החלו לחצות את הכביש, הוא הבחין בכך, אך המשיך בנסיעה.

הנאשם לא טען כנגד תרשומתה של העדה לפיה הולכי הרגל עצרו חצייתם בגינו ולא חקר אותה נגדית בסוגיה זו ולפיכך, אני קובעת כי גרסתה לא נסתרה.

הנאשם סתר עצמו בעדותו, שכן בעמוד 2 לפרוטוקול,שורה 22, טען :" הם עשו צעד אחד או שני, הייתי מחוץ למעבר החצייה" ואילו בשורה 23 טען:" ..ביני לבינם היה עוד 3 מטר, במהירות אפס" ואילו ב- ת/3 כתב :"..ירדו בני הזוג משפת המדרכה לעבר חציית הכביש, המשכתי לנסוע במשנה זהירות..". בנסיבות אותן מתאר הנאשם עצמו, היה עליו לעצור ולאפשר להולכי הרגל לחצות את הכביש בבטחה.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששבתי והזהרתי עצמי, שכן עדות יחידה הוצגה בפני במסגרת פרשת התביעה, הנני קובעת כאמור, כי הנאשם עבר עבירה כמיוחס לו בכתב האישום שבנדון.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, כ"ח אייר תשע"ב , 20 מאי 2012, במעמד הצדדים

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: