מדינת ישראל נ' הרוש(עציר)

החלטה

בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סחיטה בכוח לרבות סחיטה בכוח שהביאה לידי מעשה וסחיטה באיומים לרבות סחיטה באיומים שהביאה לידי מעשה. בכתב האישום מואשם המשיב בכך שבמשך תקופה ממושכת סחט באיומים ובכוח את המתלונן, כאשר ברקע הסחיטות עמדה טענתו של הנאשם כי המתלונן חייב לו סכומי כסף שהמשיב הלווה לו וטרם החזיר. בין היתר, המשיב איים על המתלונן כי ירצח אותו, הכה אותו ולקח ממנו יחד עם אחר, אופנוע.

טיעוני ב"כ המשיב:

קיימת בעייתיות קשה בעוצמת הראיות בתיק.

לדברי הסנגור, מדובר במתלונן שאינו מהימן, בעל עבר פלילי מכביד, נרקומן שחב חובות כספיים כבדים לאנשים רבים.

עוד טען כי, המתלונן היה חייב למשיב סכומי כסף רבים אשר לא היה באפשרותו להשיבם, לפיכך מתוך רצון לקזז את חובותיו הוא ביקש מהמשיב למכור את האופנוע ולקחת את כספי המכירה.

ב"כ המשיב, מפנה למזכר של פקד ברטהולץ לפיו העד אלי עובדיה טען כי המשיב תקף את המתלונן בראשו וציין, כי גם העד טען שלא ראה את המשיב תוקף את המתלונן אלא הסיק זאת מתוך דין ודברים שהתנהל בין המשיב למתלונן.

לטענת ב"כ המשיב קיים שיהוי של מספר חודשים במעצרו של המשיב אשר מלמד על כך שלא נשקפת סכנה למתלונן או לציבור מהמשיב. לדבריו, המתלונן הגיש תלונתו ביום 18.03.10 ואילו המשיב נעצר רק ביום 04.07.10, לו אכן נשקפה מסוכנות לציבור מהמשיב הרי שסביר להניח שהיה נעצר בו ביום.

לאור כל האמור, עתר הסנגור לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בפיקוח של 24 שעות בביתו, לרבות ערבויות כספיות.

כאמור, ב"כ המשיב טען כי קיימת בעייתיות בעוצמת הראיות בתיק. עיינתי בחומר הראיות ושמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים, ומסקנתי היא שקיימת תשתית ראייתית לכאורה להוכחת אשם המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

1.נקודת המוצא בהכרעה בשאלת המעצר עד תום ההליכים היא הסתכלות על חומר הראיות על פניו, ללא הכרעה במהימנותם של העדים. בית המשפט בוחן תמונה כוללת באשר לפוטנציאל הראייתי הטמון בחומר החקירה, כלומר אם קיים סיכוי סביר שמחומר חקירה זה תצמחנה בסופו של המשפט ראיות אשר תבססנה את אשמת המשיב [בש"פ 8087/95 זאדה , פ"ד נ(2) 133]. קיומה של אמרה המבססת את גרסת התביעה וקיומה של אמרה השוללת גרסה זו, אין בהם כדי להביא למסקנה שאין סיכוי סביר להרשעה. בשלב המעצר עד תום ההליכים אין השופט קובע ממצאים בטוחים, כל שבידו אינו אלא להעריך סיכויים סבירים להרשעה.

2. עיקר הראיות לכאורה הן כדלקמן: הודעות המתלונן, מזכר של העד אלי עובדיה, הודעות פיני זר, הודעת אמנון אזולאי, הודעת מאיר סבג והודעות רוכש דירת המתלונן-דן דבורה, הודעת המשיב.

א.הודעות המתלונן:

המתלונן בהודעתו מיום 18.03.10 מסר כי בעקבות בקשתו להפסיק את עבודתו עבור המשיב במתן הלוואות חוץ-בנקאיות כנגד ריבית ("שוק אפור"), הלה החל להתנכל לו בדרכים שונות, לקלל אותו, לאיים עליו ולהשפילו מילולית. בהזדמנות אחת המשיב אמר לו "אני חי אותך ואני לא אעזוב אותך" (ראה הודעה מיום 18.03.01, עמ' 3 שורה 72).

עוד מסר המתלונן כי באחד הימים לווה כסף מבחור בשם שי מדינה. עם היוודע דבר ההלוואה למשיב, הוא התקשר למתלונן וביקש ממנו לפגוש אותו במסעדת "יוסי ויוסי". המתלונן הגיע למסעדה ופגש במשיב. המשיב החל לקלל אותו, איים עליו במילים "אתה לא יודע עם מי אתה מתעסק, זה הסוף שלך" (שם, עמ' 5 שורה 117 ), ודרש לקבל לידיו כספים מהמתלונן כנגד החזרת חובות. המתלונן ניסה לשכנע אותו כי הכספים שהגיעו לרשותו הינם כספי הלוואה, וזאת על מנת להניע את המשיב להניח לו בנוגע לגביית החובות. בתגובה המשיב הרים כסא שנמצא במסעדה וזרק אותו לעבר ראשו של המתלונן, שכתוצאה מכך נפגע בראשו. לדברי המתלונן, הוא ניסה להסביר למשיב כי אין לו למי לפנות על מנת להשיג את הכסף, אולם המשיב אמר לו "לך תביא צ'קים מאמא שלך מהעו"ד שלך ממי שאתה יכול, אם לא אני מציע לך תתאבד יותר טוב לך" (שם, שורות 128-129).

לאחר מכן, לדבריו, המשיב שלח לו במספר הזדמנויות אנשים מטעמו, אשר הזהירו אותו כי כדאי לו לשלם לו את החובות. כחודש ימים לאחר האירוע במסעדה, פגש המתלונן במשיב והלה דרש ממנו כי ימכור כליה מגופו או שימכור את ביתו על מנת לכסות את החובות.

כתוצאה מאיומי המשיב ועל רקע המעשים המתוארים המתלונן הציע את ביתו למכירה למספר אנשים. לדבריו, אמו התנגדה נחרצות למכירת הדירה, אולם המשיב המשיך ללחוץ עליו ואף הביא קונים פוטנציאלים לראות את הדירה.

בהמשך מכר המתלונן את דירתו ובכספי המכירה רכש בין היתר אופנוע מסוג ב.מ.וו. מספר 5435416 (להלן-"האופנוע").

במהלך חודש פברואר 2010 או בסמוך לכך, הגיע המשיב ביחד עם אחיינו פיני זר למוסך של דודו של המתלונן, שם פגש במתלונן. המשיב קילל את המתלונן ודרש ממנו להחזיר את החובות, כמו כן לדבריו אמר לו: "אתה לא יכול שיהיה לך אופנוע כל עוד לא סגרת איתי" (שם, שורה 235). ואז הוא התקשר לאדם ממנו קנה המתלונן את האופנוע ושאל אותו כמה הוא שילם עבור האופנוע. לאחר מכן, המשיב אמר לפיני זר שייקח את האופנוע ופיני עלה על האופנוע, לאחר שהמתלונן עקב פחדו הניע אותו עבורו, ונסע מהמקום. לדברי המתלונן, למחרת התקשר אליו המשיב ואיים עליו במילים "אם יש לי אומץ רק שאני אגיד איפה אני נמצא" (שם, עמ' 9 שורה 239). בתגובה הוא ניסה להפיס את דעתו של המשיב ואמר לו "יש לך את האופנוע", אולם המשיב לא התרצה, קילל אותו ואיים עליו במילים: "...האופנוע הזה לא שווה יותר משמונה עשרה אלף ויש לי שעה לבוא להביא לו את הכסף" (שם, שורה 242). מאז לדברי המתלונן הוא עזב את דירתו ונמצא במנוסה מפני המשיב.