מדינת ישראל נ' הראל

החלטה

1.כנגד המבקש הוגש כתב אישום לפיו ביום 19.01.2012, שעה 10:50, שעה שנהג בכביש 70, נהג ברכב מנועי, כשרישיון הנהגה שלו אינו תקף לסוג רכב זה, בניגוד לתקנה 10(א) לתקנות התעבורה, וללא תעודת ביטוח בת תוקף על השימוש ברכב, עבירה בניגוד לסעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל-1970.

2. הצדדים מסכימים כי יש להורות על ביטול כתב האישום.

הצדדים חלוקים בשאלה האם יש לחייב את המאשימה בהוצאות המשפט.

3.ההליך בבית המשפט:

א.ביום 19.01.2012 נעצר הנאשם בכביש 70 בגין עבירה של נהיגה כאשר רישיון הנהיגה אינו תקף לסוג הרכב וללא פוליסת ביטוח.

ב.ביום 02.02.2012 דן כבוד השופט קאופמן בבקשה לביטול איסור שימוש ברכב.

ב"כ המאשימה ציין בפרוטוקול בית המשפט את הדברים הבאים:

" בהמלצת בית המשפט לאחר שהאיר את עיניי, אני מסכים להפסקת צו איסור השימוש".

בית המשפט בהחלטתו ציין את הדברים הבאים:

" לאור האמור לעיל אני מורה על החזרת האופנוע לידי המבקש.

מומלץ למשיבה לבדוק לגופו את התיק, ולשקול האם יש צורך בהמשך ההליך. המשיבה תעמוד בקשר עם הסניגור אשר כבר הודיע כי למבקש נגרמו הוצאות בגין האחסון ויש לבחון האם טענתו מוצדקת ומן הראוי להפסיק את ההליך בהקדם ולמנוע הגדלת ההוצאות".

ג.הישיבה הראשונה בתיק העיקרי נקבעה ליום 16.04.2012 והדיון נדחה ליום 9.1.1212.09.2012 על פי בקשת הסנגור.

ד. ביום 12.9.12, בדיון במעמד הצדדים ב"כ המאשימה רס"ב שקולניק דחה את בקשת הנאשם באמצעות סנגורו לביטול כתב האישום וטען כי רישיון הנהיגה של הנאשם אינו מתאים לאופנוע בו רכב.

ה.בדיון ביום 28.10.12 חזר הסנגור וביקש להורות על ביטול כתב האישום ולחייב את המדינה בהוצאות.

ב"כ המאשימה בדיון הנ"ל ציינה כי היא חוזרת על תגובת התובע בישיבה הקודמת.

בית המשפט הורה לצדדים להגיש טיעונים בכתב.

4.טענות הנאשם בכתב:

המבקש טען כי כתב האישום הוגש כנגדו וזאת על אף שהמבקש מחזיק ברישיון נהיגה מסוג A1 התואם את הרכב המנועי אותו נהג באותה עת וברישיון הנהיגה רשום מפורשות כי המבקש רשאי לנהוג ברכב עד 54.4 כ"ס, כאשר האופנוע עליו נהג המבקש הינו בעל 42 כ"ס.

המבקש עוד טען כי הוגשה בקשה להורות על ביטול הפסילה המנהלית, אשר נידונה בפני כובד השופט קאופמן ואשר המליץ למשיבה להסכים להפסקת צו איסור מנהלי. אולם, בקשותיו של המבקש, והחלטתו של בית המשפט נפלו על אוזניים ערלות שכן המשיבה המשיכה להתעקש על מדיניות ענישה כלפי המבקש וסירבה בכל תקוף להכיר בטעותה.