מדינת ישראל נ' הראל

הכרעת דין

כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום (דו"ח) המייחס לה עבירה של נהיגה ברכב ובעת שהרכב היה בתנועה השתמשה בטלפון נייד ללא דיבורית וזאת בניגוד לתקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א 1961 (להלן: "תקנות התעבורה").

מכתב האישום עולה כי בתאריך 29/12/08 ,יום ב' בשבוע, בשעה 06:30, נהגה הנאשמת ברכב שברולט מ.ר 7152957 (להלן:"הרכב") בכביש 44 למזרח צומת ניר צבי וכשהרכב היה בתנועה עשתה שימוש בטלפון נייד (להלן: "הסלולאר") .

מטעם המאשימה העידה ענת בן יעקב (להלן: השוטרת) אשר חזרה על תוכן הדו"ח ת/1 בו צוין בין היתר כי הבחינה בנאשמת אוחזת בידה הימנית מכשיר פלאפון המוצמד לאוזנה הימנית וכאשר סימנה לה לעצור הורידה את ידה .

כמו כן צוין בדו"ח כי הרכב נסע בנתיב ימיני ,חלונות רכבה של הנאשמת שקופים, ראות טובה , קשר עין רציף עד עצירת הרכב ושהנאשמת טענה בפניה כי לא דיברה , אין לה אם מי לדבר בשעה 6 בבוקר, הפלאפון נעול בתוך התיק ויש לה דיבורית.

בחקירתה הנגדית אישרה השוטרת כי ראתה את הנאשמת כשהיא ישבה בכיסא הנהג וראתה את יד ימין של הנאשמת צמודה לאוזנה כשבידה מכשיר פלאפון, כי רכבה ורכב הנאשמת היו קרובים במרחק שלא יותר מ2 מטר , היה יום בוקר בהיר השמש זרחה והראות היתה טובה , חלונות הניידת וחלון רכבה של הנאשמת שקופים .

השוטרת ציינה כי לא ראתה את צבע הפלאפון, לא זכרה את מהירות נסיעתה ושל הנאשמת.

הנאשמת בחרה להעיד וציינה בעדותה כי היתה בדרך לעבודה כ4 קילומטר מביתה אין לה עם מי לדבר בשעה כזאת יש לה דיבורית באוטו ומעולם לא דיברה בפלאפון שלא באמצעות הדיבורית , הופתעה כאשר השוטרת עצרה אותה והשוטרת לא רצתה לראות שהפלאפון בתיק .

בחקירתה הנגדית של הנאשמת לא ידעה לענות בוודאות האם ידה היתה מורמת כלפי מעלה, לא הבחינה בשוטרת טרם סימנה לה לעצור , אישרה כי נסעה בנתיב ימני אולם לא זכרה האם היתה בנתיב ימני קיצוני, העידה כי השוטרת נסעה לשמאלה עם כי לא ידעה להגיד האם השוטרת נסעה בנתיב אמצעי , לא זכרה אם היה יום בהיר או גשום רק זכרה שהשמש לא זרחה , כמו כן אישרה שהיה לה דיבורית ברכב ושחלונות רכבה הם רגילים ,סטנדרטים לא שחורים.

לאחר ששמעתי את עדותה של הנאשמת, עדותה של השוטרת, ולאחר ששקלתי את טענותיהם, התרשמתי מהופעתם בבית המשפט, עיינתי ב ת/1 , נ/1 ונ/ 2 ונתתי דעתי לכך כי עדותה של השוטרת הינה עדות יחידה במשפט הפלילי והתייחסתי אליה בזהירות הראויה, מצאתי כי עובדות כתב האישום הוכחו בפניי מעל לכל ספק סביר.

עדותה של השוטרת הייתה מפורטת, שוטפת , אחראית,עקבית , הפרטים שרשמה השוטרת בדו"ח תואמים באופן כללי את מה שארע על פי גרסת השוטרת וגרסת הנאשמת כגון, שעת ביצוע העבירה, פרטי רכבה של הנאשמת , הדברים שמסרה הנאשמת לשוטרת בעת האירוע, צבע חלונות.

תקנה 28 לתקנות התעבורה קובעת:

"(א)נוהג רכב חייב להחזיק בידיו את ההגה או הכידון כל עוד הרכב בתנועה; אולם רשאי הוא להסיר יד אחת מן ההגה או הכידון אם עליו לעשות בה דבר להבטחת פעולתו התקינה של הרכב או לקיום כללי התנועה.

האמור בתקנת משנה (א) יחול גם על הנוהג ברכב שבו הותקן או מצוי מכשיר טלפון קבוע או נייד, והנוהג ברכב רשאי להשתמש בטלפון רק באמצעות מיקרופון המותקן ברכב. "

מהתקנה הנ"ל עולה כי גם החזקה בפלאפון מהווה העבירה.

מעיון בדו"ח עולה כי תחת הכותרת נסיבות המקרה רשמה השוטרת כי הבחינה בנאשמת מחזיקה סלולאר בסמוך לאוזנה הימנית, השוטרת שמרה על קשר עין רצוף עם הרכב וכי היה אור יום.

פרט לעובדה כי הנאשמת טענה כי לא היה לה עם מי לדבר בשעת ביצוע העבירה ושהפלאפון היה נעול בתיק לא זכרה פרטים משמעותיים כגון האם הרימה את ידה למעלה, האם היה יום גשום ולא הבחינה בשוטרת עד לרגע שסימנה לה לעצור והעובדה כי ברכבה ישנה דיבורית קבועה לא מוסיפה ולא מורידה שכן הנאשמת העידה כי לא שמה את הפלאפון בדיבורית כי לא היה לה שום כוונה לדבר בשעה זו.

אציין כי אין בעובדה שהשוטרת אינה זוכרת את צבע הפלאפון ומהירות נסיעתה ונסיעת הנאשמת בכדי לכרסם באמיתות עובדות כתב האישום כפי שהוצגו בפניי.

זה המקום להזכיר את דברי השופט ד"ר ע' מודריק כי בע"פ 4004/98 יוסף ורשבסקי נ' מדינת ישראל קבע כב' השופט ד"ר ע' מודריק כי:

"כך למשל ידוע הביטוי הביקורתי הנשמע כלפי בתי המשפט לתעבורה כאילו השופטים אומרים או נותנים לנאשמים תחושה ולפיה "זה או הנאשם או השוטר". לאמור במצב של עדות הנאשם מול עדות השוטר יינתן משפט הבכורה לעדות השוטר וכאילו מראש אין לנאשם כל סיכוי שדבריו ייאמנו.השופטים לעולם לא יודו כי זוהי גישתם. אולם אני הייתי מציב אותה על אדנים של הגיון. לדידי, עדות השוטר אכן עדיפה מפני שיש לה מעיקרה יתרונות ברורים על פני הנאשם. ... הנהג, לעומתו, הוא צד מעוניין והוא עשוי באורח תת הכרתי "ליפות" את התנהגותו, להכשירה ולהצדיקה בעיניו. שנית, השוטר נהנה מיתרון של התמקצעות וניסיון עבודה. הנהג, גם הנהג המקצועי, אינו עתיר ניסיון באיתור מעשי עבירה. שלישית, והוא עיקר בעיני, השוטר נהנה מיתרון ההתמקדות וריכוז תשומת הלב בנהג ובמעשה העבירה. הנהג, באורח טבעי, אינו מקדיש תשומת לב מיוחדת לאורח הנהיגה שלו ובשעה שמוטחת נגדו טענה בדבר ביצוע עבירה מצדו (מהרות, חציית פס הפרדה, אי ציות לתמרור וכו') עליו לבצע ראיה לאחור (Flash Back) במעשהו ואין לפניו סרט חזותי מוקלט של הנהיגה. היתרון של השוטר ברור.