מדינת ישראל נ' הסלימאן

פסק דין

תמצית טענות הצדדים

לפני תביעה כספית על סך 81,311 ₪ שהגישה מדינת ישראל (להלן:"התובעת") כנגד הנתבע בעקבות אירוע תאונה מיום 18.1.09 וזאת על פי כתב תביעה מתוקן שהוגש ביום 31.12.12.

על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 18.1.09 נסע רכב משטרתי (להלן:"הניידת") בכביש מס' 65 לכיוון דרום. בסמוך לצומת גולני, רכב בו נהג הנתבע אשר נסע בנתיב הנגדי יצא לעקיפה והתנגש בכלי הרכב שנסע לפני הניידת ולאחר מכן התנגש בניידת בצידה השמאלי. כתוצאה מכך, הניידת התהפכה ונגרם לה נזק של אובדן כללי.

התובעת טוענת, כי האחריות לתאונה רובצת על הנתבע ועליו לפצותה בגין נזקיה על פי חוות דעת שמאי בניכוי שרידים בתוספת שכר טירחת שמאי והוצאות גרירת הרכב.

בכתב הגנתו, הכחיש הנתבע את העובדות הנטענות ואת הנזק הנטען.

ביום 8.12.11, התקיימה ישיבת הוכחות בתיק. במועד זה טענו הצדדים, כי מתקיים הליך פלילי בנוגע לתאונה הנדונה. אי לכך, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה, אם הנתבע יימצא אשם בהליך הפלילי, יטענו הצדדים רק לעניין הנזק ובמידה ויצא זכאי, יגישו הודעה לגבי המשך ההליכים עם אפשרות להסמיך את בית המשפט ליתן פסק דין על דרך הפשרה. באותו מועד הסכימו הצדדים לחקור רק את השמאי שנתן חוות דעת בתיק מטעם התובעת.

דיון ומסקנות

כנגד הנתבע הוגש כתב אישום בגין התאונה הנדונה במסגרת תיק תעבורה 5824-02-10.

על פי הכרעת הדין, הנתבע הורשע בעבירות המיוחסות לו, לאחר שהודה בעובדות כתב האישום ודינו נגזר.

אי לכך, לאור הוראת סעיף 42 א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א – 1971 הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט המרשיע את הנאשם יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם.

זאת ועוד, על פי סעיף 1 לסיכומי הנתבע, הנתבע מודה באחריותו לאירוע התאונה.

אי לכך, נסיבות התאונה ואחריות הנתבע אינם עוד במחלוקת.

המחלוקת בין הצדדים נסובה בשאלת הנזק בלבד. הנתבע טוען בסיכומיו, כי הצדדים הגיעו להסכמה לטיעונים על דרך הפשרה לפי סעיף 79 א'. לאחר עיון בתיק לא ראיתי הסכמה כזו ובדיון האחרון שהתקיים בתיק הודיעו הצדדים, כי ישקלו זאת אולם לא מסרו עמדה סופית בעניין. אי לכך, פסק הדין אינו ניתן על דרך הפשרה.

התובעת הגישה חוות דעת מטעמה באשר לגובה הנזק. הנתבע לא הגיש חוות דעת נגדית. ביום 21.3.13 הגיש הנתבע הודעה, כי בכוונתו להגיש חוות דעת נגדית. על פי החלטתי מיום 24.3.13, דחיתי בקשה זו מאחר והתיק כבר היה קבוע לשמיעת הוכחות והיה על שני הצדדים להגיש את כל ראיותיהם עובר לישיבת ההוכחות שהייתה קבועה. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית בפתח ישיבת ההוכחות להמתין להכרעת הדין בהליך הפלילי. משכך, במידה וביקש הנתבע להגיש ראיות נוספות לאחר שתם השלב בו היה על הצדדים להביא ראיותיהם, היה עליו להגיש בקשה נתמכת בתצהיר המסבירה מדוע מבקש לעשות זאת רק בשלב זה.

שלושה חודשים לאחר החלטה זו, ביום 3.6.13 מסר הנתבע הודעה, כי בכוונתו להגיש בקשה בה יפרט מדוע ראוי שיורשה לו להביא חוות דעת נגדית וביקש שהות של 14 ימים וניתנה לו שהות כאמור ואף ארכה נוספת.

ביום 10.7.13 קבעתי, כי למרות ארכות שניתנו לא הגיש הנתבע כל בקשה מדוע יש להתיר לו להביא חוות דעת נגדית לאחר שחלף המועד להגשת ראיות מטעמו ועל כן קבעתי, כי איני מתירה עוד לנתבע להגיש חוות דעת נגדית מטעמו.

על פי חוות דעת השמאי, שווי הרכב במחירון הוא 113,000 ₪ כולל מע"מ. הואיל ושווי הנזקים עולה מעל 60% משווי הרכב, אזי לא ניתן לשקם את הרכב והוא מיועד לפירוק בלבד והוכרז כאובדן כללי.

השמאי ניכה משווי הרכב שיעור של 25% מאחר ומדובר ברכב בשימוש משטרת ישראל ומשכך שווי הרכב הינו 84,750 ₪ כולל מע"מ. בנוסף, הפחית משווי הרכב את שרידיו שהוערכו על ידו בשיעור של 8% קרי 9,040 ₪. אציין, כי לעניין זה הוגש תצהיר עדות ראשית של גב' אביטל וקראט מטעם התובעת ועל פי סעיף 6 השרידים נמכרו ונתקבל תמורתם סך של 14,610 ₪. אי לכך מורה, כי יש להפחית את הסכום שהתקבל בפועל עבור השרידים ולא את הסכום שנקב המומחה בחוות הדעת שהינו על בסיס הערכה בלבד.

בנוסף, מעלה הנתבע טענה בנוגע לשיעור המע"מ. לטענתו, מאחר והמדינה אינה מחויבת במע"מ אזי יש להפחית שיעור זה. אכן המדינה מוגדרת בסעיף ההגדרות לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו – 1975 כמוסד ללא כוונת ריווח ("מלכ"ר"). על פי סעיף 4 לחוק המע"מ על פעילות בישראל של מוסד ללא כוונת ריווח יוטל מס שכר באחוזים מהשכר ששילם. לא הוצגו לעיוני אסמכתאות, כי בעת רכישת הניידת שילמה התובעת מע"מ בגין עיסקה זו, או שבעת מכירת הניידת ככל שלא הייתה נפגעת הייתה גובה מע"מ בגין העיסקה לאור היותה מלכ"ר. המומחה העיד לפני, כי ערך הרכב במחירון כולל מע"מ והוא העריך את הכל עם מע"מ (עמ' 4 ש' 16-21). עוד ציין, כי זו לא תחום המומחיות שלו (עמ' 4 ש' 21). לפיכך, בנסיבות ובהיעדר כל אסמכתא, כי נגרם לתובעת נזק בגין רכיב המע"מ מצאתי לפסוק את סכום הפיצוי ללא רכיב המע"מ נכון למועד עריכת חוות הדעת קרי 15.5% אותו מציין המומחה בחוות דעתו.