מדינת ישראל נ' הלדזוס

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין בהעדר המבקשת, בגין פס"ד שניתן בתאריך 19.12.12 בגין פקיעת רשיון רכב.

בתאריך 12.3.13 הגישה המבקשת כאמור בקשה לביטול פס"ד בעדר וטענה כי:-

המבקשת לא התייצב ה לדיון האמור וזאת כיוון ששכחה מהתאריך והמשפט.

המבקשת מבקשת לבטל את פסק הדין לחילופין להפחית מגובה סכום הקנס.

בנסיבות אלו טוענת המבקשת כאמור לביטול פס"ד בהעדר, על מנת לתת את יומה בבית המשפט

מנגד, המשיבה מתנגדת לבקשה שכן המבקשת נשפטה כדין, לא נגרם עיוות דין, והעונש שהוטל על המבקשת אינו חמור.

לאחר שעיינתי בבקשה , ובתגובת התביעה החלטתי שלא להיעתר לבקשה, שכן אין מחלוקת שהמבקשת זומנה כדין.

בית משפט העליון פסק כי טעות או שיכחה אינם עילה לביטול פס"ד (רע"פ 9142/01, רע"פ 10200/03, רע"פ 3690/03, רע"פ 2349/07).

כאמור טענת המבקשת כי שכחה מהמועד ולכן לא התייצבה לדיון.

" הוראות החוק בעניין מתן פסק דין בהיעדר אינן בעלות גוון טכני, אלא בבסיסם עומדים שיקולים מהותיים ביותר. הם נועדו למנוע "מצבים בהם יוכל נאשם לסכל או לעכב את ההליך באמצעות אי התייצבותו בתחילת המשפט או בהמשכו " [עיינו והשוו: רע"פ 9174/09 יעקב בן יששכר נ' מ"י ].

מכל מקום, משלא הייתה התייצבות מטעמים הנעוצים במבקשת, לא יכולה היא לטעון שלא ניתן לה יומה (עיין: רע"פ 9142/01).

אי התייצבות, רואים אותה, כהודייה בעובדות כתב האישום, כך על פי סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982 (להלן: "חסד"פ") ולבית המשפט סמכות לשפוט בהעדר. [ עיינו: רע"פ 2584/09, רע"פ 206/10 ].

העונש שנגזר על הנאשמת מקל , לא נטענו טענו טענות הגנה.

בניגוד לדעת המבקשת, ובהעדר טענת הגנה ממשית לגופו של עניין, לא נראה לי כי קיים חשש כלשהו לעיוות דין , ולכן הבקשה נדחית.

ואולם, לפנים משורת הדין , אם הקנס טרם שולם, ניתן לשלמו ב 4 תשלומים ראשון תוך 45 יום.

ניתנה היום, י' ניסן תשע"ג, 21 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: