מדינת ישראל נ' הכהן

גזר דין

הנאשם הורשע, לאחר הודאתו בעבירה של גניבה.

כעולה מעובדות כתב האישום, ביום 09.12.08, גנב הנאשם מכשיר סלולרי השייך למתלוננת, כאשר נטלו מדלפק בבית אבות בנהריה, שם אותו בכיס מעילו ועזב את המקום.

בטיעוניה לעונש הפנתה המאשימה לעברו הפלילי של הנאשם, הכולל שלושה מאסרים מותנים אשר תלויים ועומדים נגדו וביקשה להפעיל אותם מאסרים במצטבר ולהטיל על הנאשם מאסר לתקופה ממושכת, כמו גם לחלט ההתחייבות שהוטלה עליו בעבר.

את עתירתה ביססה המאשימה על האמור בתסקיר הראשון שהוגש בעניינו של הנאשם.

ב"כ הנאשם ביקש שלא להטיל על הנאשם מאסר בפועל בהפנותו לנסיבות ביצוע העבירה, לעובדה כי שעתיים לאחר ביצועה, כבר הוחזר הפלאפון לידי המתלוננת ולאמור בתסקיר, ככל שהדברים נוגעים לנסיבותיו האישיות של הנאשם ולנכונותו לבצע שינוי בחייו.

עוד הדגיש, ב"כ הנאשם את הודאתו המיידית בעבירה שיוחסה לו.

הנאשם טען כי הוא מצטער על מה שקרה, ביקש הזדמנות אחרונה והיום טען כי מעולם לא צעד בדרך שבה הוא צועד היום ובה הוא מבקש להמשיך ולצעוד גם בעתיד.

בעקבות התסקיר הראשון שהוגש בעניינו של הנאשם בו ציין שירות המבחן כי הוא מתרשם מכוונותיו הכנות של הנאשם לחזור למסלול חיים תקין, הוריתי על קבלת תסקיר משלים בעניינו.

בתסקיר השני שהוגש בעניינו של הנאשם, תיאר שירות המבחן את השתלבותו של הנאשם בהליך טיפולי קבוצתי וציין כי הוא משתף פעולה באופן מלא, אולם נמצא בשלב ראשוני של התבוננות פנימית.

בנסיבות אלה, התבקש תסקיר נוסף אשר בו מציין שירות המבחן כי הנאשם המשיך בהשתתפותו בטיפול ומוסר כי הוא חש נתרם מאוד מהשתתפותו בקבוצה והחל לרכוש כלים להתמודדות נורמטיבית ופרודוקטיבית עם מצבי לחץ ומשבר.

הנאשם הביע נכונות להמשיך השתתפותו בקבוצה ושירות המבחן מציין כי שליחתו לריצוי עונש מאסר בפועל בשלב זה של חייו, יביא לפגיעה בהליכי השיקום אותם עובר הנאשם.

הנאשם יליד 86' והספיק לצבור 7 הרשעות קודמות בעבירות אלימות, רכוש ועוד. כפי שניתן ללמוד מגיליון הרשעותיו הקודמות ת/1, הנאשם ריצה מאסרים בעבר ולחובתו שלושה מאסרים מותנים, כשהארוך שבהם, בן 12 חודשים.

את העבירה בה הורשע הנאשם בתיק דנן, ביצע 6 ימים לאחר שנדון למאסר מותנה בתיק 1035/08 בבית המשפט בעכו.

המסקנה המתבקשת מן המפורט לעיל, היא כי יש להפעיל המאסרים המותנים אשר תלויים כנגד הנאשם ולשולחו לתקופה ממושכת אל מאחורי סורג ובריח.

אלא, שלאחר שקראתי התסקירים נתגלו בקיעים באותה מסקנה מתבקשת. נראה כי לראשונה הנאשם משתף פעולה עם שירות המבחן ולוקח חלק בהליך טיפולי אותו הוא אף לומד ויודע להעריך היום.

עוד עומדת לנגד עיניי העובדה כי העבירה בה הורשע הנאשם, על נסיבותיה, נמצאת ברף הנמוך של עבירות הרכוש.

סעיף 56 לחוק העונשין התשל"ז – 1977, עוסק בהארכת תקופת תנאי. על פי האמור בסעיף, בית המשפט רשאי להורות על הארכת תקופת תנאי או חידושה מטעמים שיירשמו ואם שוכנע כי בנסיבות העניין לא יהיה צודק להפעיל את המאסר על תנאי.

אותו סיכוי כי הנאשם יעלה על דרך המלך, ישקם את חייו וכך יצא גם כלל הציבור נשכר, הוא שעומד לי כנימוק להארכת המאסרים המותנים התלויים ועומדים כנגד הנאשם, כשלצדו עומדת, כאמור, העבירה ונסיבותיה.

לאחר שקראתי שלושת התסקירים שהוגשו בעניינו של הנאשם, שוכנעתי כי לא יהיה זה צודק בנסיבות דנן להפעיל את המאסרים המותנים ולשלוח הנאשם אל מאחורי סורג ובריח.