מדינת ישראל נ' הירשברג(עציר)

החלטה

המשיבה שבה ומפריעה למהלך הדיון התקין, חרף כך כי בית המשפט מורה לה לחדול וכי היה ולא תעשה כן – תוצא מאולם בית המשפט.

לפנים משורת הדין, ניתנת הזדמנות נוספת למשיבה, תוך שבית משפט שב ומורה לה לקיים אחר הוראות בית המשפט , שאחרת המשך הדיון יתקיים בהעדרה.

ניתנה והודעה היום כ"ד חשון תש"ע, 11/11/2009 במעמד הנוכחים.

דבורה עטר, שופטת

החלטה

1.בפני בקשה להורות על מעצרה של המשיבה עד לתום ההליכים המשפטיים נגדה.

2.נגד המשיבה הוגש כתב אישום המייחס לה ביצוע עבירות של איומים , פציעה בנסיבות מחמירות וכן החזקת סם לצריכה עצמית.

כעולה מעובדות כתב האישום ביום 25.10.09 התקשרה המשיבה אל המתלונן ואיימה עליו כי תזעיק את המשטרה ותאמר שאנס אותה אם לא יגיע אליה, וכן שהוא ותומר יסתבכו, ובהמשך כשנפגשו בביתו של המתלונן דקרה אותו המשיבה באמצעות סכין , שתי דקירות בחזהו הקדמי, דקירה אחת בבטן ימין ודקירה נוספת ברגלו השמאלית אשר גרמו לחתכים בחזה הקדמית מעל הפטמות, שני פצעי דקירה וכן פצע דקירה נוסף מאחורי הברך עם המטומה.

3.ב"כ המשיבה לא חלק על קיומה של תשתית ראייתית לכאורית, ואולם טען כי מנגד קיימת גם תשתית ראייתית כאמור לכך כי המשיבה נאנסה על ידי המתלונן , וזאת הגם שלא טען לכל קשר בין אירוע הדקירה לבין האונס שכן המשיבה בפניו שללה כל דקירה וטענה כי המתלונן דקר את עצמו.

באיזון הנדרש עתר ב"כ המשיבה לבית המשפט להורות על שחרורה לשהייה בבית אמה ובפיקוחה, וזאת תוך שהינו מציין שבכוונת ההגנה לקבל חוות דעת פסיכיאטרית נגדית באשר למצבה הנפשי של המשיבה וכשירותה לעמוד לדין , וזאת בשים לב לכך כי על פי חוות הדעת שהתקבלה נמצאה כשירה לעמוד לדין וצויין כי לא היתה חולה בעת ביצוע העבירה.

4. ב"כ המבקשת התנגדה לשחרורה של המשיבה לכל חלופת מעצר. באשר לטענות המשיבה בדבר האונס , ציינה כי התיק נסגר מחוסר אשמה. בנוסף הדגישה את מידת המסוכנות הנשקפת מהמשיבה הן כעולה מחוות הדעת, הן ממהות המעשה והן מאופן התנהלותה

בבית המשפט.

5.באשר לתשתית הראייתית הלכאורית – כאמור לעיל אף ב"כ המשיבה לא חלק על קיומה אלא טען באשר לעוצמתה לאור קיומן של ראיות לכאורה, גם לטענות המשיבה באשר לאונס שעברה מצדו של המתלונן .

6.עיינתי בתיק החקירה, מעבר לגירסת המתלונן באשר לדקירה ולנסיבותיה, הרי שהסכין נמצאה ברשותה של המשיבה בעת שהגיעה המשטרה למקום בו שהתה.

טענות המשיבה באשר לאונס באו לידי ביטוי אכן בפני השוטרים שהגיעו למקום שהייתה, ואולם, לא באו לידי ביטוי בהודעותיה של המשיבה במשטרה. אלא בהודעה מיום 1.11.09 ובאותה העת נשאלה המשיבה מדוע דקרה את המתלונן וציינה כי עשתה כן מאחר וניסה להורגה, משנתבקשה לפרט הכיצד – ציינה כי אינה יודעת איך , ובהמשך "יש לו נפצים בבית וכלי נשק וסכין". גם הטענה כי המשיב דקר את עצמו לא באה לידי ביטוי בהודעה.

כפי שציין ב"כ המשיבה , המשיבה כופרת לחלוטין בעצם הדקירה , לא נטענה טענה באשר לקשר בין האינוס הנטען לבין הדקירה, ובנסיבות אלה מצאתי כי קיימת תשתית ראייתית מספקת .

7.עתירת ב"כ המשיבה הינה להורות על שחרורה לשהייה בבית אמה. מידת המסוכנות הנשקפת מהמשיבה עולה מאליה מנסיבות האירוע, מהמפורט בחוות הדעת הפסיכיאטרית שהתקבלה אודותיה, וגם מערכת היחסים ומגורים בבית האם שם התגוררה המשיבה טרם האירוע באו לידי ביטוי בסעיף 3 לחוות הדעת.

אף בית המשפט ביקש לשמוע את אמה של המשיבה אשר לבד מכך שנמצאנו למדים כי לא תוכל לפקח עליה מחמת עבודתה, עלה בנוסף כי המשיבה זקוקה לטיפול אשר האם התקשתה לפקח על כך כי יתקבל כסדרו.

8.לאור כל האמור לעיל, אני מורה על מעצרה של המשיבה עד לתום ההליכים המשפטיים נגדה.

ניתנה והודעה היום כ"ד חשון תש"ע, 11/11/2009 במעמד הנוכחים.