מדינת ישראל נ' הייכל

פסק דין

אני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

כתב אישום וטעוני הצדדים

הנאשם הואשם בכך שבעת נהיגתו ברכב, בנתיבי איילון, סטה ימינה מנתיב נסיעתו ופגע באופנוע שנסע מימינו ובכיוון נסיעתו.

בפני בית המשפט העיד מתנדב סייר שהגיע למקום וערך דוח פעולה וכן העידו הנהגים המעורבים, נהג האופנוע והנאשם.

התביעה בסיכומיה מבקשת להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. לטענת התביעה הנאשם מודה שסטה ימינה לשטח ההפרדה וככל הנראה הפעיל שיקול דעת מוטעה בענין זה. כמו כן מוסרת התביעה שנאשם יכול וצריך היה למנוע את התאונה באמצעות התבוננות במראות הרכב, וזאת לא עשה.

טוען ב"כ הנאשם בסיכומיו שהאחריות כולה מוטלת לפתחו של נהג האופנוע אשר עקף את רכב הנאשם מימין, בהיותו בשול הדרך, כמו כן טוען הסניגור שנהג האופנוע פגע ברכב הנאשם מאחור, דבר אשר שולל את האפשרות לקבלת גירסת התביעה ולפיה סטייתו של הנאשם היא זו שגרמה לתאונה.

דיון הכרעה

הראיות בתיק, רובן ככולן הינן גירסאות המעורבים, למקום התאונה לא הגיע בוחן תנועה של משטרת ישראל, לא נאספו ממצאים, ולא נקבעו מסקנות בוחניות.

למקום התאונה הגיע אמנם סייר מתנדב ממתנ"א תל אביב, ואולם לדוח הפעולה שערך (ת/1) אין משמעות ראייתית רבה מלבד העובדה שדוח פעולה זה משקף ככל הנראה את גירסת הנאשם שנמסרה על אתר.

לפיכך עלינו לבחון את גירסאות המעורבים על מנת לקבוע האם הוכחה אשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר.

גירסת הנאשם

בדוח הפעולה (ת/1) מציין בתרשומתו מתנדב המשטרה שנהג הקטנוע פגע ברכב הנאשם שנסע לפניו. לא צוין במפורש מהיכן שאב המתנדב נתון זה ואולם לנוכח העובדה כי בעת שהייתו במקום טופל רוכב הקטנוע על ידי חובש שהגיע למקום, מסתבר כי מדובר בגירסתו של הנאשם.

הנאשם פנה למשטרה מיידית ביום הארוע, ומסר הודעה קצרה (ת/5) ולפיה בעת נסיעתו בנתיבי איילון "ראיתי אופנוע מאחור ניסיתי לברוח ממני לימין לאי התנועה הוא פגע בי מאחור".

הנאשם נקרא למשטרת ישראל לשם מתן הודעה מפורטת (ת/6). בהודעתו מוסר כי בעת נסיעתו בנתיבי איילון הבחין ברוכב האופנוע שמגיע מאחוריו, ניסה "לברוח" ימינה כדי למנוע את התאונה, בעת סטייתו לכיוון אי התנועה שהיה מימינו הרגיש מכה ברכבו, בחלקו האחורי.

הנאשם נשאל בחקירתו במשטרה "מדוע ברחת ימינה ולא שמאלה או נשארת בנתיב" והנאשם השיב "כי לא תיארתי לעצמי שהוא יעקוף אותי מימין. אני לא נשארתי בנתיב שלי כי רציתי למנוע תאונה" (ת/6 שורות 35-39).

בעדותו בבית המשפט חזר שוב על גירסה זו והסביר כי לאור תחושת הסכנה סטה ימינה לשול הדרך משום שמשמאלו נסעו כלי רכב, ולכן האפשרות היחידה לסטות למקום שלא אמורים להמצא כלי רכב, הינה לאי התנועה המסומן, שמימינו.

גירסתו של הנאשם, החל מיום התאונה ואילך הינה עקבית, אם כי בשלביה הראשונים היתה כללית.

בעדותו בבית המשפט פירט את תחושת הסכנה שחש בה. הנאשם מתאר כיצד הבחין ברוכב האופנוע שהיה במרחק של כעשרה מטר מאחוריו, כשהלה דוהר לכיוונו, בהמשך חזר בו מהמונח "דוהר", ואולם עמד על כך שנהיגת רוכב האופנוע היתה מהירה. הנאשם הסביר "בשניות אלה ראיתי שהוא נוסע מהר מידי ואני חששתי שהוא יכנס בי, בשביל למנוע תאונה הדבר הראשון שעלה לי זה לברוח לצד ימין כדי שלא אכנס בי" (עמוד 16 שורות 11-12).

הנאשם נשאל שמא שיקול דעתו היה מוטעה והשיב "אולי היה מוטעה, בדרך כלל אסור לעקוף מימין, בשביל זה אני חשבתי שבדרך כלל האדם הנורמטיבי יעקוף אותי משמאל ולא מימין, גם יש אי תנועה שם שאני יכול לא להפריע לאף אחד באי תנועה הזה כי היה רחב מאוד (שורות 16-18).