מדינת ישראל נ' הייב

החלטה

בפני בקשה לחישוב מנין תקופת הפסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה, שהוטלה על המבקש ביום 4.5.2005 במסגרת גזר הדין בת.פ 1082/04.

רקע עובדתי:

1.ביום 4.5.05 נגזר דינו של המבקש, ובין היתר הוטלה עליו פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 5 חודשים.

2.ביום 3.12.13, כשמונה וחצי שנים לאחר גזר הדין, הגיש המבקש בקשה לחישוב תקופת הפסילה, כך שתימנה מיום מתן גזר הדין. על פי הנטען בבקשה, מאחר וביום מתן גזר הדין לא היה ברשות המבקש רישיון נהיגה תקף בכדי להפקידו בבית המשפט, ומאחר ורישיונו של המבקש פקע ביום 26.4.05 ומאז לא חודש, יש להורות על חישוב הפסילה כמבוקש. המבקש מוסיף כי הוא מצוי בהליך פשיטת רגל וזקוק לרישיונו לצורך פרנסת משפחתו.

מנגד, טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות מאחר והמבקש לא הפקיד את רישיונו או הפקיד תצהיר בדבר אובדן רישיונו כנדרש בתקנה 557 (א)+(ב) לתקנות התעבורה תשכ"א- 1961 (להלן: "תקנות התעבורה").

לתגובת המשיבה צורפו נספחים, המעידים כי נגד המבקש תלויים ועומדים עונשי פסילה בפועל נוספים. הפסילה האחרונה הוטלה על המבקש ביום 11.01.11 במסגרת תת"ע 4136-04-10, בו הורשע המבקש בעבירה של נהיגה ללא רישיון מתאריך 16.9.09. באותו מועד צירף המבקש והורשע בעבירה נוספת של נהיגה ללא רישיון מתאריך 3.12.09, (תת"ע 4125-04-10). יתרה מכך, המבקש הגיש בקשה לחישוב תקופת הפסילה בתיק האמור ובית המשפט הבהיר לו במפורש, בתאריך 11.1.11 כי עליו קודם כל לדאוג להפקיד את רישיונו בבית המשפט המחוזי, עקב פסילתו בתיק כאן.

לאור האמור, טוענת המשיבה, לא רק שהנאשם לא הפקיד את רישיונו, או תחליף רישיון, כפי שאמור היה לעשות, אלא שהוא גם המשיך לנהוג במהלך התקופה בה היה אמו רישיונו להיות מופקד. המשיבה מבקשת לדחות את הבקשה ולקבוע כי מניין ימי הפסילה יחל מיום הגשת הבקשה, והתצהיר התומך בה.

דיון:

סעיף 42(ג)(1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: "פקודת התעבורה") קובע כי מניינה של תקופת הפסילה לא יחל בטרם נמסר הרישיון לרשות המתאימה, כפי הקבוע בתקנות.

5.תקנות 556 ו-557 לתקנות התעבורה משלימות את סעיף 42(ג)(1) לפקודת התעבורה וקובעות את הדרך על פיה יש לנהוג במסירת הרישיון.

תקנה 556 לתקנות התעבורה קובעת את חובת המסירה וההפקדה של הרישיון ומורה למי שרישיונו נפסל להמציא את רישיונו לבית המשפט שהורה על הפסילה, מיד לאחר שהודע לו על הפסילה. תקנה 557(א) מבהירה, כי חובת ההפקדה של רישיון הנהיגה חלה גם אם הרישיון אינו בר תוקף אותה שעה מחמת שפקע תוקפו קודם למתן גזר הדין שהורה על הפסילה. תקנה 557(ב) לתקנות התעבורה מתווה את הדרך למי שרישיון הנהיגה שלו אבד ואין בידו כל עותק של הרישיון. במקרה כזה, הפקדת תצהיר, תהווה תחליף להפקדה ומנין תקופת הפסילה יחל מיום הפקדת התצהיר.

מכל המקובץ עולה כי על פי פקודת התעבורה והתקנות שהותקנו מכוחה, תקופת הפסילה תחל להימנות מיום הפקדת רישיון הנהיגה או לחלופין, מיום הגשת תצהיר לבית המשפט בדבר אובדן רישיון הנהיגה.

6.אין חולק כי עד להגשת הבקשה הנוכחית, לא הפקיד המבקש את רישיונו, וגם לא הפקיד תצהיר, כנדרש. די באמור, כדי להביא לדחיית בקשתו.

7.מעבר לכך, בבש"פ 2199/03 רונן מאיר נ' מדינת ישראל, עמד בית משפט העליון על תכליתו של ההסדר המחייב הפקדת רישיון הנהיגה, כתנאי לתחילת מנין תקופת הפסילה:

"תכליתו של ההסדר הנוגע לחובת הפקדת רישיון בבית המשפט כתנאי לתחילת מירוץ תקופת הפסילה נהירה על פניה. חובת ההפקדה של רישיון שנפסל ממחישה לבעל הרישיון את עובדת כניסתה לתוקף של הפסילה ואת משמעותה המלאה והמוחשית של פסילה זו. שוב אין בידו תעודת רישיון ואין ברשותו מסמך המתיר לו לנהוג. להעדר תעודת הרישיון ברשות הנאשם ישנה משמעות חינוכית ופסיכולוגית העשויה לתרום להפנמת איסור הנהיגה עד לריצוי מלוא תקופת הפסילה. רציונל זה ישים הן לגבי רישיון תקף והן לגבי רישיון שתוקפו פקע. שנית, הפקדת רישיון כאמור מקטינה את החשש מפני עשיית שימוש לרעה בתעודת הרישיון בעת פסילה. לגבי רישיון תקף היא מקטינה חשש כי הנהג יציג אותו בפני גורם מוסמך בלא שזה ידע על דבר הפסילה. לגבי רישיון שאינו תקף, היא מקטינה חשש מפני אפשרות זיוף ומצג שווא. רציונל זה העומד ברקע הסדר ההפקדה אינו חל מקום שהרישיון אבד, ולכך נמצא הסדר חלופי המשרת את המטרה הראשונה של ההפקדה בדמות הצהרה על האובדן...".

מכאן, כי מטרת הפקדת הרישיון הינה להקטין את החשש לאפשרות זיוף ומצג שווא. בנוסף יש לה יש משמעות חינוכית ופסיכולוגית, העשויה לתרום להפנמת איסור הנהיגה עד תום תקופת הפסילה. (ראו גם סעיף 4 לרע"פ 4446/04 ניסים ביטון נ' מדינת ישראל (להלן: פרשת ביטון), וכן רע"פ 6169/04 יחיא הישאם נ' מדינת ישראל).

8.דברים אלה מקבלים משנה תוקף בעניינו של המבקש. דומה כי המבקש לא השכיל להפנים את איסור הנהיגה בזמן הפסילה, והורשע בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, בתקופה שבה היה עליו להפקיד את רישיונו.

9.בסעיף 7 לבקשה טען המבקש כי אין לו רישיון נהיגה מזה 8 שנים, הוא הפנים והבין את חומרת מעשיו ותקופה זו הינה בגדר עונש ממנו למד המבקש. כל זאת, מבלי לפרט דבר אודות ההרשעות המאוחרות שלו, המעידות כי המשיך לנהוג גם בתקופת הפסילה.