מדינת ישראל נ' הייב

החלטה

המדינה מבקשת לצוות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בת.פ. 24202-06-10.

כתב האישום

כתב האישום מייחס למשיב שני אישומים ועבירות של סחר בסם מסוכן והחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית.

על פי הנטען באישום הראשון, ביום 9.5.10, סמוך לשעה 14:00 בבית המשיב בנצרת, סחר המשיב בסם מסוכן מסוג הרואין באופן שקיבל מסוכן סמוי של משטרת ישראל (להלן: "הסוכן") 300 ₪, ובתמורה מסר לו סם מסוכן מסוג הרואין במשקל של 0.9425 גרם נטו.

על פי הנטען באישום השני, ביום 6.6.10, שעה שהגיעו שוטרים אל בית המשיב בנצרת כשבידיהם צו חיפוש וצו מעצר, נמצא כי המשיב החזיק על גופו בסם מסוכן מסוג קנבוס במשקל של 0.54 גרם נטו ללא היתר כדין.

עמדת הצדדים

התביעה טוענת כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים למשיב, כי העבירות המיוחסות לו מקימות חזקת מסוכנות כלפיו אשר יקשה עליו לסתרה נוכח טיבן של העבירות החמורות המחייבות בדרך כלל מעצר עד תום ההליכים לשם ניתוק שרשרת הפצת הסמים.

עוד מציינת התובעת כי לחובת המשיב עבר פלילי מכביד, בין השאר בעבירות אלימות וסמים, כמו גם שתלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בן 4 חודשים, והישנות מעשיו, נסיבותיהם מובילים למסקנה כי לא ניתן להפיג את החשש הממשי והמוחשי כי בהיותו משוחרר ימשיך לסחור בסם מסוכן ויסכן את בטחון הציבור ושלומו.

הסנגורית טוענת כי אין בתיק די ראיות לכאורה נגד המשיב בכל הנוגע לאישום הראשון, וכי גם אם תימצא תשתית ראייתית לכאורה, הרי שעוצמתה אינה מגעת עד כדי הצדקת המעצר.

לטענתה, מבוססות ראיותיה של התביעה בעיקר על הודעותיו של הסוכן, ועל הקלטות ותימלוליהן, הנוגדות את האמור בהודעותיו של הסוכן והמתיישבות דווקא עם גרסת המשיב. לטענתה, אין בתיק כל מחקרי תקשורת מלבד פלט שיחות יוצאות מהטלפון הנייד של המשיב, וגם פלט זה מתיישב עם גרסת המשיב ולא עם גרסת הסוכן, ואין דוח תצפיתן.

אדון בשאלות כסדרן: הראיות לכאורה, עילת המעצר ובמידת הצורך – האפשרות להשגת מטרת המעצר בדרך של חלופה.

הראיות לכאורה

כאמור, אין מחלוקת לראיות בכל הנוגע לאישום השני, המבוססות על דוח הפעולה של השוטר ארז פרץ מיום 6.6.10 .

אשר לראיות בכל הנוגע לאישום הראשון - כטענת התביעה בבקשתה, מבוססות אכן ראיותיה על הודעות הסוכן, דו"חות השוטרים שהפעילו אותו, התקינו מכשירי הקלטה על גופו, קיבלו מידיו את ההקלטות ואת הסמים שרכש, מסדרי זיהוי שבהם זיהה את תמונתו של המשיב וכן תמלילי ההקלטות שביצע הסוכן בקשר עם פרשה זו.

כידוע, אין בית המשפט נדרש בשלב זה של ההליכים למשקלן של הראיות המונחות בפניו, ומכריע בשאלת קיומן של ראיות לכאורה על יסוד ההנחה כי יינתן לראיות אלו מלוא המשקל, אלא אם כן מוצא הוא כי הופרכו מיניה וביה.

גם במקרה שבפני אנהג כמובן בדרך דומה, ואניח – בהעדר ראיה אחרת, כי כל האמור בהודעות הסוכן ובדו"חות השוטרים הוא אמת, וכי הסוכן אכן הופעל כמתואר בדו"חות, הקליט את המעורבים ומסר את תוצאות פעילותו, הקלטות והסם לידי מפעיליו.

ואולם, משבוחנת אני את מהותן של אותן ראיות, אין מנוס מן המסקנה כי, מדובר בראיות בעייתיות, שאף אם יש בהן כדי לבסס תשתית ראייתית פורמלית נגדו, הרי שאין בהן כדי להצדיק מעצר ממש.

הראיות הקושרות את המשיב מבוססות, למעשה, באורח בלעדי על עדותו של הסוכן, בלא חיזוק של ממש, וזאת כאשר הסוכן עצמו הוא עד בעייתי אשר ספק אם ניתן לבסס על עדותו לבדה הרשעה.

לדברי הסוכן בהודעתו מיום 9.5.10, התקשר למשיב בהוראות מפעילו, כדי לבדוק אם יש לו סמים למכירה. לאחר שזיהה את קולו של המשיב בוודאות, שאל אותו לשלומו ואם יש "עניינים", כשהכוונה לסמים, והמשיב שהשיב לו בחיוב. הסוכן אמר למשיב שהוא רוצה שלוש הדלקות, שהכוונה להירואין ב-300 ₪, והמשיב אמר לו בסדר ושאל אותו למיקומו. הסוכן אמר לו שהוא בדרך אליו.