מדינת ישראל נ' הייב

גזר דין

הנאשם הורשע עפ"י הודאתו בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רשיון נהיגה, נהיגה בקלות ראש, ללא ביטוח וללא רשיון רכב תקפים.

לנאשם רשיון נהיגה לרכב פרטי מאז שנת 2008.

רשיון הנהיגה שלו נפסל, במסגרת תתע 1440-02-10 של בימ"ש זה, ביום 25.2.10, למשך 3 חודשים בגין נהיגה במהירות של 158 קמ"ש במקום 80 קמ"ש.

עד היום טרם הפקיד הנאשם את רשיונו.

באירוע, נשוא כתב האישום, נהג בטרקטור, בו איננו מורשה כלל לנהיגה, למרות הפסילה האמורה לעיל, כשהוא אף נוהג בקלות ראש, וזאת בכביש שבשטח קיבוץ עמיעד, סמוך למכלאה בה הוא עובד.

התובע הגיש לעיוני את גליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם, ממנו עולה כי מלבד עבירת המהירות, המתוארת לעיל, הנאשם הספיק לצבור לחובתו, בזמן הקצר בו הוא מורשה לנהיגה, שתי הרשעות נוספות, האחרונה שבהן, מיוני 2010, אף היא בגין מהירות.

התובע בקש להסתפק במאסר מותנה מרתיע, לצד פסילה ארוכה, תוך הפעלת הפסילה המותנית, פסילה על תנאי וקנס.

הסניגור טען כי העבירות בוצעו בנסיבות מקלות, ציין כנסיבות לקולא את הודאת הנאשם וחרטתו, את חסכון הזמן שיפוטי ואת עברו התעבורתי הדל.

לטעמו, הפסילה המותנית איננה ברת הפעלה, וזאת משום שאיננה "...חלה על העבירה נשוא כתב האישום", כדבריו.

עיינתי בפסיקה שהגיש הסניגור ואני מוצאת שלא ניתן להקיש ממנה על המקרה דנן.

נהיגת טרקטור ע"י מי שאיננו מורשה לכך, הינה מסוכנת ומסכנת. אינני רואה בעובדה שהנהיגה התרחשה בכביש בתוך שטח הקבוץ, כנסיבה מקלה. כביש בשטח קיבוץ דינו ככביש בשטחה של עיר, ככל שהדבר רלוונטי לעבירות המיוחסות לנאשם.

נהיגה בזמן פסילה הינה עבירה חמורה המעידה על זלזול בחוק ועל העדר גבולות.

כל אחת מן העבירות הללו, חמורה, כשלעצמה, ומצדיקה ענישה הולמת. לא כל שכן צירופן של שתי העבירות גם יחד.

על אחת כמה וכמה, כשנלוית להן אף עבירה של נהיגה בקלות ראש, שבאה לידי ביטוי בכך שהנאשם הסיע בטרקטור אדם אחר. למותר לציין את הסכנות הנשקפות ממעשה זה, כשלעצמו, וכשמתלוות לו, בנסוף לאמור לעיל, גם העובדות שרשיון הרכב לא היה בתוקף וכך גם פוליסת הבטוח, על כל המשתמע מכך.

הנאשם עצמו הביע צער על מעשיו, אלא שבדבריו לא ניכרה תובנה לחומרת המעשים. נהפוך הוא.

באשר לפסילה המותנית, אני מוצאת שזו ברת הפעלה, לאור העובדה שהנאשם הורשע בתיק זה, בין היתר, בעבירה לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה, עבירה המצויה בתוספת הראשונה, וכן בעבירה על סעיף 62(2), עבירה המצויה בתוספת השניה.

לאחר ששקלתי את נסיבותיו של הנאשם, כפי שפורטו ע"י הסניגור, את הודאתו ואת חסכון הזמן השיפוטי המתלווה לה, ואיזנתי בינם לבין חומרת העבירות, הצטברותן, עברו של הנאשם והאינטרס הציבורי, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

אני גוזרת על הנאשם 7 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של נהיגת רכב בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה או נהיגת רכב ללא רשיון נהיגה תקף לפי סעיף 10 (א) לפקודת התעבורה.

אני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה בפועל לתקופה של 18 חודשים. הפקדת רשיון הנהיגה תיעשה לאלתר במזכירות בית משפט השלום בצפת.