מדינת ישראל נ' הייב

בפני

כב' השופטת דלית שרון-גרין

הכרעת דין

כתב האישום, שהוגש לאחר שהנאשם הגיש בקשה להשפט, מייחס לנאשם הובלת מטען שלא היה מחוזק היטב, וזאת ביום 14.08.08, בכביש 89 מכיוון צפת לכיוון פילון, בניגוד לתקנה 85(א)(4) לתקנות התעבורה. כמו כן, הוזהר המבקש על ידי רס"ר גאסם חמוד (להלן "השוטר" או "העד") בגין אי הצבת משולש אזהרה.

ביום 1.10.09 נשפט המבקש בהעדרו ונגזר דינו. בהתאם לבקשתו, עוכב ביצוע גזר הדין. בדיון ביום 21.1.10 בוטל פסק הדין בהסכמת הצדדים, הנאשם כפר בעובדות כתב האישום, נקבע מועד להוכחות והוסבר לנאשם, אשר לא היה מיוצג, כי עליו להביא את עדיו לישיבת ההוכחות.

מאחר והנאשם לא היה מיוצג ביהמ"ש הסביר לו את מהות הדיון ומהלכו וכן את זכויותיו.

המאשימה העידה מטעמה את השוטר, שאף ערך את הדו"ח שהוגש באמצעותו וסומן ת/1. מדבריו של העד בחקירתו הראשית עולה כי הנאשם הוביל בארגז הפתוח של הרכב מוטות ברזל וקרשים לבניה, שאינם קשורים ועלולים לסכן את עוברי הדרך במקרה של סיבוב חד או בלימת חירום.

בחקירתו הנגדית, השיב העד כי אין לו הכרות מוקדמת עם הנאשם וכי הנאשם נעצר לאחר שנסע אחריו וראה שהוא מבצע עבירה. הנאשם הציג בפני העד תמונות של הרכב הרשום בת/1 עמוס במטען, שלטענתו צולמו ביום הארוע ופותחו לאחר מכן.

התמונות הוגשו לביהמ"ש וסומנו נ/1 ו – נ/2.

לשאלותיו של הנאשם, השיב העד כי נ/1 ו – נ/2 לא צולמו במקום ביצוע העבירה וכי בתמונות אלה המוטות אינם בולטים כחצי מטר כפי שרשום בת/1. כמו כן, ציין העד כי בנ/1 ו – נ/2 נראים לוחות עץ ובדו"ח רשומים קרשים לבניה. עוד הוסיף העד כי בנ/1 ו – נ/2 מצולמים המוטות, הלוחות והקרשים, כשהם קשורים ובת/1 צויין במפורש כי המטען לא היה קשור.

עדותו של השוטר נמסרה בצורה עניינית, אמינה והגיונית וללא סתירות כלשהן בין עדותו לבין הרשום בת/1. אני מתרשמת כי העד עצר את רכבו של הנאשם לאחר שהבחין בביצוע העבירה. העד ציין שאין לו כל הכרות מוקדמת עם הנאשם ואף הנאשם טען זאת בעדותו שלו. עוד מוסיפה לאמינותו של העד העובדה כי החליט להסתפק באזהרת הנאשם בנוגע להצבת משולש האזהרה, לעומת רישום הדו"ח בנוגע לעבירה נשוא תיק זה. לפיכך, אני מוצאת את עדותו של השוטר מהימנה ונותנת לה את מלוא המשקל הראייתי.

הנאשם העיד מטעמו וטען כי השוטר עצר אותו ורצה לתת לו דו"ח בגין אי חגירת חגורת בטיחות. לדברי הנאשם, לאחר שאמר לשוטר כי יבקש להשפט, החליט השוטר לרשום לו דו"ח בגין העבירה נשוא תיק זה. הנאשם חקר את השוטר לגבי נקודה זו, והשוטר הכחיש את טענות הנאשם מכל וכל.

כמו כן, טען הנאשם, לראשונה בעדותו, כי המטען היה מחוזק כפי שצולם וכי הצילום נערך במקום שונה ממקום ביצוע העבירה, מאחר שהשוטר דרש ממנו לא לצלם במקום, משום שיהיה בכך כדי להפריע לתנועה. בעת שחקר את השוטר, לא התייחס הנאשם כלל ועיקר לתגובתו כפי שנרשמה בת/1 ונקראה בקול ע"י השוטר בעת חקירתו הראשית. כמו כן, בחר הנאשם שלא לחקור את השוטר ביחס לטענתו כי השוטר לא התיר לו לצלם את הרכב במקום בו עצר אותו השוטר.

בחקירתו הנגדית לא נתן הנאשם הסבר מניח את הדעת לתאריך הרשום על גבי נ/1 ו – נ/2, שהינו 24.12.04, קרי כשנה וחצי לאחר ביצוע העבירה. כמו כן, בכל הנוגע לקשירת המטען, קיימת סתירה בין תגובתו של הנאשם בת/1, המאשרת שהמטען לא קשור, לבין טענתו בעדותו ובמוצגים נ/1 ו – נ/2 , לפיה המטען היה קשור בעת ביצוע העבירה.

לאור האמור לעיל, אני מעדיפה את גרסת התביעה על פני גרסת ההגנה, ובהתאם אני קובעת כי המאשימה הרימה את הנטל המוטל עליה, והוכיחה מעבר לכל ספק סביר את עובדות כתב האישום.

אשר על כן, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה המיוחסת לנאשם בכתב האישום.

ניתנה היום, כ"ג ניסן תש"ע , 07 אפריל 2010, במעמד הצדדים

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: