מדינת ישראל נ' היב

החלטה

לפני בקשה לפי סעיפים 45(א) ו-46ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש] - לפסילת המשיב מלהחזיק ברישיון נהיגה עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו בתיק מס' 54-10-09.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של גרם מוות ברשלנות, גרם נזק לאדם ולרכוש ברשלנות, אי מתן זכות קדימה בצומת ופנייה שמאלה שלא בבטחה.

על פי כתב האישום, נהג המשיב ביום 8.5.2009 בסמוך לשעה 15:30, ברכב משא סגור בכביש מס' 7626, המשיב התקרב לצומת הפונה לביתו בתוך כפר זרזיר, הוא נהג בקלות ראש וברשלנות, כשהוא איננו ער לתנאי הדרך והתנועה בה, הוא לא עצר בצומת ופנה שמאלה לכיוון ביתו, מבלי לתת זכות קדימה לטרקטורון שהגיע לצומת מהכיוון הנגדי. המשיב חסם את דרכו של הטרקטורון ובעקבות זאת, התנגש הטרקטורון ברכב המשיב. כתוצאה מן התאונה נהרג נהג הטרקטורון – הייב פרג', המשיב נפצע קל וכן ניזוקו שני כלי הרכב.

המבקשת טוענת כי על פי סעיף 46ב לפקודת התעבורה, בעל רישיון נהיגה שמוגש נגדו כתב אישום בגין מעורבותו בתאונת דרכים קטלנית, ייפסל על ידי בית המשפט מלהחזיק ברישיון נהיגה עד למתן פסק דין בעניינו, למעט מקרים חריגים, בהם סבור בית המשפט כי המשך נהיגתו איננו מסכן את הציבור.

לטענת המבקשת, עברו התעבורתי של המשיב מכביד וכולל כ-40 עבירות קודמות שכוללות, בין היתר, עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה ללא רישיון רכב, נהיגה ללא ביטוח, נהיגה במהירות מופרזת (מספר הזדמנויות), אי ציות לתמרור עצור, נהיגה באור אדום, אי עצירה בקו עצירה ועוד.

המבקשת מפנה לפסק דינו של בית המשפט העליון שניתן לאחרונה בבש"פ 6757/09, דוד מזרחי נ' מדינת ישראל (פס"ד מיום 14.9.2009, טרם פורסם), שם נקבע כי סעיף 46ב מקים חזקת מסוכנות לנהג שהיה מעורב בתאונת דרכים קטלנית ומונע ממנו המשך נהיגה, קרי – הגשת כתב האישום היא היוצרת את חזקת המסוכנות, מתוך הנחת המחוקק כי כתב האישום מבוסס על ראיות לכאורה שנשקלו בידי התביעה, ואין הכרח בשלב זה של ההליך המשפטי לדון בראיות לכאורה העומדות נגד הנאשם, אלא אם ביקש הנאשם לשכנע בקשר להן, כי אין בנהיגתו סכנה לציבור.

המבקשת טוענת כי בהתחשב בעבירות החמורות של המשיב, תוצאת התאונה לה הוא גרם ועברו התעבורתי המכביד, יש לפסול את רישיונו עד לתום ההליכים.

בדיון שהתקיים לפני ביום 17.11.2009 הפנה ב"כ המבקשת לראיות הקיימות בתיק החקירה ולממצאים שנמצאו בזירת התאונה, אשר מצביעים על כך שההתנגשות בין שני הרכבים ארעה בנתיב נסיעתו של נהג הטרקטורון, כשעל פי אותם ממצאים קבע הבוחן כי התאונה ארעה שעה שהמשיב פנה שמאלה וחסם את נתיב נסיעתו של הטרקטורון ושלל את האפשרות לה טען המשיב, שרכבו היה בעמידה בנתיב נסיעתו עובר לתאונה.

המשיב מתנגד לבקשה. לטענת ב"כ המשיב, המאשימה היתה נמהרת בהאשמת המשיב ועבודתה לוקה בחסר ומסתמכת אך ורק על דו"ח הבוחן, אשר הגיע לזירת התאונה 35 דקות לאחר התרחשותה, כאשר רכב המשיב והטרקטורון הוזזו על ידי מאן דהוא ולא נמצאו במקום. הרכבים הוחזרו למקום והוצבו על ידי הבוחן בצורה מוטעית, כאשר לטענת ב"כ המשיב, אם אכן המשיב היה פונה שמאלה בצומת, לא היו מתקבלות הפגיעות הקיימות ברכבים.

ב"כ המשיב טוען עוד, כי אף לא אחד מן האנשים שהתקהלו במקום נחקר על ידי המשטרה, כשלמשיב עד ראייה שחתם על תצהיר בענין ותומך בגרסתו של המשיב, לפיה - שלושה או ארבעה רוכבי טרקטורונים, שנוהגים לערוך תחרויות ומהווים מטרד ידוע בכפר זרזיר, נסעו בנתיב הנגדי למשיב, כאשר המשיב היה בעצירה ואותת כשבכוונתו לפנות שמאלה, אחד מרוכבי הטרקטורונים עקף את המשיב מימין והמנוח ניסה גם הוא לעשות כך אך לא הצליח, הוא עלה על רכב המשיב ו"עף" לנתיב נסיעתו המקורי. כל הממצאים בשטח (השברים, השמנים וכו') הם של רכב הטרקטורון שגרם במעשיו למותו שלו.

ב"כ המשיב מוסיף וטוען כי בניגוד לטענת המבקשת, עברו התעבורתי של המשיב איננו מכביד: הוא נוהג 25 שנים וחלק גדול מהרשעותיו הן על עבירות כגון אי שמירת ריווח, חגורות בטיחות וכיוצא בזה, אין שום מקרה של תאונת דרכים ומדובר בנהג זהיר, נכה צה"ל, שנפצע במלחמת לבנון השנייה וחי מקצבת נכות.

דיון

סעיף 46ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש] קובע, כי כאשר מוגש כתב אישום נגד בעל רישיון נהיגה, על עבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם, יורה בית המשפט על פסילתו מלהחזיק ברישיון נהיגה עד למתן פסק דין בעניינו, אלא אם שוכנע בית המשפט, מנימוקים שיפרש, כי אין בנהיגה על ידי הנאשם משום סכנה לציבור, שאז רשאי בית המשפט שלא להורות על פסילה כאמור.

בייחס לנאשם קיימת, אפוא, חזקת מסוכנות, שהנטל להפריכה מוטל על כתפיו (בש"פ 9588/07 משה טרבלסי נ' מדינת ישראל; בש"פ 8645/07 אליהו חדש נ' מדינת ישראל, פורסמו במאגרים המשפטיים).

אחד מן השיקולים שעל בית המשפט לבחון, שעה שנאשם בעבירה שגרמה לתאונת דרכים "קטלנית" מבקש שלא להיפסל, משמע - מבקש לסתור את חזקת המסוכנות העומדת לחובתו, הינו בחינת חומר הראיות בתיק (ראה פסק הדין הנ"ל בעניין דוד מזרחי).

מעיון בחומר החקירה שהועבר לעיוני עולה, כי קיימות בתיק ראיות לכאורה לכך שהתאונה ארעה, כנטען בכתב האישום, שעה שהמשיב פנה שמאלה ולא נתן זכות קדימה לטרקטורון שהגיע מולו. ראיות אלה, כפי שהן מפורטות בדו"ח הבוחן, בתרשים שערך, בתמונות שצילם במקום ובמסקנותיו, נסמכות על ממצאים שנמצאו בשטח מיד לאחר התאונה ובכללם – סימני חריצה בכביש (שהותאמו לפגיעות באגן השמן ברכב המשיב) וריכוז שברים, זכוכיות ונוזלים משני הרכבים, אשר נמצאו בנתיב נסיעתו של הטרקטורון ומצביעים על איזור ההתנגשות.

ראיות אלה, כפי שצולמו ותועדו על ידי הבוחן בתמונות ובתרשים שערך, מצביעות לכאורה על כך שההתנגשות ארעה שלא כנטען על ידי המשיב (משמע- בעת שעצר בנתיב נסיעתו), אלא כנטען בכתב האישום – שעה שהמשיב פנה שמאלה וחסם את נתיב נסיעתו של הטרקטורון.

לעניין זה יצוין, כי טענת ב"כ המשיב, לפיה ייתכן והסימנים שנמצאו מרוכזים בנתיב נסיעת הטרקטורון (החריטה, השברים, כתם השמן), שייכים לרכב הטרקטורון ולא לרכב המשיב, אין בה כדי להעלות או להוריד ממשקלם הראייתי הלכאורי של ממצאים אלה לאשמת המשיב, שכן על פי דו"ח הבוחן, המסקנה הרלוונטית להגשת כתב האישום נגד המשיב הינה, שמקום ההתנגשות בין שני הרכבים היה בנתיב נסיעתו של רכב הטרקטורון, ולעניין מסקנה זו, אין נפקות לשאלה למי משני הרכבים שייכים כל אחד ואחד מן הממצאים שנמצאו מרוכזים בנתיב נסיעת הטרקטורון.

טענות ב"כ המשיב באשר לקיומם של עדים לתאונה שלא נחקרו ובאשר למשקלו של השחזור שנערך במקום על ידי הבוחן, נוכח הזזת כלי הרכב על ידי גורם כלשהו לאחר התאונה, מקומן להשמע במשפט גופו. לצורך הבקשה שלפני, אין בטענות אלה כדי להחליש מעוצמתן של הראיות הקיימות בתיק החקירה, עליהן עמדתי לעיל, באופן שיסתור את חזקת המסוכנות העומדת לחובת המשיב.