מדינת ישראל נ' הוכמן

גזר דין

בקליפת אגוז – מה דינו של נהג שקטל הולכת רגל במעבר חצייה לאחר תיקון 113 לחוק העונשין?

(והתשובה בקצרה היא שמתחם הענישה הוא בין שנה לשנתיים מאסר בפועל)

לדאבוננו הרוגים בשל תאונת דרכים הם תופעה שכיחה. אלו מלווים אותנו מאז המצאת המכונית וימשיכו ללוות אותנו עוד מספר שנים, לפחות עד שטכנולוגיות חדשות ימעיטו את מספרם כמידת האפשר. אולם בינתיים אין מנוס לציבור אלא להתמודד עם השלכותיהן של התאונות.

חלק מאותה התמודדות היא הענישה וזו קשה היא יותר מעבירה פלילית רגילה. 'העבריינים' הם ברוב מוחלט של המקרים אנשים ישרי דרך ונורמטיביים שבשעה קלה אחת חרב עליהם עולמם ומצאו את עצמם בסיטואציה שלא רצו בה, סיטואציה שבה החריבו עולמם של אחרים ויחד עימם את התלויים בהם (הן התלויים בנהרגים, והן לעיתים את התלויים בנאשמים).

שאלה הרת עולם היא האם הענישה הפלילית היא הדרך הנכונה להתמודד עם התופעות הלא רצויות החוסות תחת כנפי המשפט הפלילי. שאלה קשה אף יותר היא התאמתם של החוק והענישה הפליליים לעבירות תעבורה. בעיקר לגוף המרכזי של עבירות תעבורה שהן תוצאה של רשלנות והיסח דעת גרידא. אולם אין זה המקום הנכון לשאלות אלו ואין לבית המשפט אלא ללכת בהתאם לדרך שהתוו לו החוק, מחוקקיו, והערכאות שמעליו.

התאונה במקרה שלפנינו אירעה לאחר כניסתו של תיקון 113 לחוק העונשין המשנה למעשה את כללי המשחק (התיקון נכנס לתוקף בינואר 2012 והתאונה שלפנינו אירעה בספטמבר 2012). אשר על כן לשם גזירת העונש נפעל מדודות בהתאם לחוק ולפסיקה. בעיקר נתייחס לע"פ 8641/12 מוחמד סעד נ' מדינת ישראל (להלן: "עניין סעד" או "סעד"), ולמאמרם של המלומדים יניב ואקי ויורם רבין (להלן: "המאמר" או "ואקי ורבין").

אשר לכן:

נתאר בקצרה את העובדות כפי שנקבעו בהכרעת הדין.

נקבע את מתחם הענישה הראוי בנסיבות שלפנינו.

נגזור את הדין בתוך מתחם הענישה תוך כדי בדיקה האם ניתן ומוצדק לסור ממנו.

העובדות כפי שנקבעו בהכרעת הדין

הנאשם מר משה אהרון הוכמן (להלן: "הנאשם") הואשם בגרם מוות ברשלנות, עבירה על סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "החוק"), ביחד עם סעיפים 64 ו- 40 לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "פקודת התעבורה") ; אי האטה לפני מעבר חציה, עבירה לפי תקנה 52(6) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "תקנות התעבורה") בצירוף סעיף 68 לפקודת התעבורה ובעבירה של אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חצייה, עבירה לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה בצירוף סעיף 68 לפקודת התעבורה.

בהכרעת הדין נקבע כי ביום 07.09.2012 בסביבות השעה 05:30 לערך נהג הנאשם ברכב מסוג "מאזדה" מ"ר 19-259-66 בכביש 436 מכיוון צומת גבעונים לכיוון צומת הכניסה לגבעת זאב. באותה עת החלה המנוחה חוצה את הכביש בצומת שבין כביש 436 ובין הרחובות קדרון והמכבים בגבעת זאב (להלן: "הצומת"), במעבר חצייה, משמאל לימין בכיוון נסיעת רכב הנאשם. הצומת לא הייתה מרומזרת ופעלו בה אורות מהבהבים. הנאשם לא האט את מהירות נסיעתו בהתקרבו לצומת ולמעבר חצייה, הבחין במנוחה באיחור, ופגע בה עם חלקו השמאלי קדמי של הרכב, כשהמנוחה הייתה כבר באמצע מעבר החצייה. כתוצאה מהפגיעה הוטחה המנוחה אל הכביש, נפגעה בראשה ובחזה ונהרגה במקום.

טיעוני הצדדים לעונש

בדיון שהתקיים ביום 9.7.13 ביקש ב"כ הנאשם כי ייערך בעניינו של הנאשם תסקיר שירות המבחן בשל נסיבות אישיות מיוחדות אשר יש להן חשיבות לעניין העונש. הצדדים טענו לעונש ושלא כהרגלי בתיקים מסוג זה, ובעקבות הסכמתה של המאשימה, הוריתי על עריכת התסקיר.

ביום 7.10.13 טענו הצדדים לעונש. עמדת ב"כ המאשימה הייתה כי מתחם העונש ההולם בעניינו של הנאשם נע בין 6 חודשי מאסר שייתכן כי יבוצעו בעבודות שירות ל-15 חודשים מאסר בפועל. ב"כ המאשימה אף ציינה כי העונש ההולם לנאשם נמצא בתחתית המתחם שהציעה.

אציין כי יש כאן שינוי בעמדת המאשימה שכן בטעונים הראשונים ביום 9.7.2013 בעמ' 70 לפרוטוקול טען ב"כ המדינה כי מתחם הענישה הוא בין ששה לעשרים חודשים שיבוצעו במאסר בפועל בלבד.

ב"כ הנאשם הדגיש את הדברים האמורים בתסקיר שירות המבחן וביקש כי יוטל על הנאשם עונש של ששה חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות. בדבריו הדגיש את תסקיר שירות המבחן וחוות הדעת מטעם הפסיכותרפיסט איתן סלע, על פיהם ביצוע מאסר בפועל יפגע קשות בילדיו הקטינים של הנאשם. מבלי להרחיב במילים, נטען כי מצבו המשפחתי של הנאשם, ובפרט מצבה הנפשי של אשתו, יחייב את שליחת הילדים למסגרות חוץ במידה והנאשם ירצה מאסר בפועל.

קביעת מתחם העונש ההולם