מדינת ישראל נ' הוד

הכרעת דין

הנאשם מזוכה מחמת הספק.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין נהיגה ברכב כשלוחיות הזיהוי אינן תקינות, בניגוד לתקנה 165(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 10.9.2011, שעה 00:52 לערך, נהג הנאשם קטנוע מ.ר. 2635874 בנמל תל אביב מול האנגר 5, כשלוחית הזיהוי האחורית אינה תקינה ואינה נראית ממרחק של 20 מ'. השוטר עמד בנמל תל אביב לצורך אכיפה, והבחין בנאשם אשר במהלך רכיבה על הקטנוע הוריד בידו השמאלית את הקסדה מראשו, וכאשר זיהה את השוטר החזיר את הקסדה מבלי לרכוס אותה. במהלך בדיקת הקטנוע הבחין השוטר כי לוחית הזיהוי האחורית אינה תקינה היות והיא מקופלת לחצי וחלק מהספרות מאובקות, כך שבקושי רב ניתן לראותן. הנאשם הרכיב נוסעת על הקטנוע. השוטר הוסיף כי בסיום רישום הדו"ח לקח הנאשם מגבון משוטר אחר שהיה במקום, יניב פיל, יישר את המספר וניקה את הלוחית.

תגובת הנאשם משיוחסה לו העבירה: "אני לא נגעתי בזה וזה כנראה התקפל ממדרכה. לגבי הקסדה הורדתי לרגע כי נכנס לי משהו לעין".

הנאשם כפר במיוחס לו והתנהל דיון הוכחות.

טענתו המרכזית של הנאשם הייתה טעות בזיהוי. הנאשם הסתמך על כך שבדו"ח ציין השוטר כי הזיהוי היה על פי: "ת.ז. + מסוף" כאשר על הרישום "ת.ז." יש קו, שלטענתו מלמד על מחיקת התיבה "ת.ז.".

בעדותו הראשית טען הנאשם כי לא נהג בקטנוע בשעת האירוע, ואת הדו"ח מצא למחרת, כשניגש לקטנוע. לדבריו, אדם אחר התחזה בשמו. הוא הסביר כי מלבדו נוהגים בקטנוע גם אחיו, אביו, וחברו שהינו גם שותפו לעסקים. הנאשם לא זימן מי מהם לעדות, על מנת לתמוך בטענתו זו.

בחקירתו הנגדית, כשנשאל הנאשם האם הקטנוע נגנב השיב: "יכול להיות". מאוחר יותר טען הנאשם כי הקטנוע לא נגנב, אלא אחד מבני משפחתו או חברו נהג בו. בהמשך, טען הנאשם כי לטעמו מי שנהג בקטנוע היה אביו, אך לא פירט מדוע כך הוא סובר. הנאשם לא העלה טענת אליבי, ולא הכחיש כי שהה בנמל תל אביב בעת האירוע. הנאשם טען כי אינו בגדר מי שמחזיק בקטנוע שכן הקטנוע היה בשימוש משותף, אך נמנע מלפרט מה היה הנוהל המקובל בנוגע לשימוש בקטנוע, לדוגמא, מי החזיק ברשותו את מפתחות הקטנוע, מי נהג בקטנוע באופן יומיומי, מי טיפל בתקלות שהתגלו בקטנוע, האם מי שביקש לנהוג בקטנוע נדרש לתאם זאת עם האחרים, והאם היה זה כלי הרכב היחידי שהיה ברשות בני משפחתו אותה עת.

השוטר מצדו הסביר כי ייתכן שהקו שנרשם על התיבה "ת.ז." אינו בגדר מחיקה אלא יכול והניח את העט בטעות על תיבה זו. ייתכן גם שלבסוף הוצגה בפניו תעודה מזהה אחרת, ולכן מחק את התיבה "ת.ז.".

עוד טען השוטר כי נדרש לבצע בדיקה במסוף היות "אני צריך מספר רישיון נהיגה ולכן מי שמציג לי תעודה מזהה שהיא לא רישיון, אני בודק במסוף מי שלא מציג לי רישיון נהיגה" (עמ' 4 לפרוט', ש' 15-16).

השוטר הוסיף כי כאשר מוצג בפניו מסמך מזהה שאינו רישיון נהיגה, עליו לבצע בדיקה במסוף על מנת לוודא כי הנהג מחזיק ברישיון נהיגה תקף המתאים לסוג הרכב בו נהג. יצוין כי בדוח אכן רשום מספר רישיון הנהיגה של הנאשם, דבר המתיישב עם טענתו של השוטר כי נתון זה נלקח מהמסוף.

יובהר כי השוטר לא זכר אם במעמד האירוע זיהה את הנהג באמצעות תמונה, מאחר ובמסוף מופיעה תמונה רק למי שלו עבר פלילי או עבר תעבורתי כבד.

התביעה הציגה בפני בית המשפט שני דוחות שנרשמו בגין הקטנוע הנ"ל, כשלטענתה אלה הם הדוחות היחידים שנרשמו בגין הקטנוע, והנה מתברר כי שני הדוחות הינם על שם הנאשם. ומכאן מסקנתה של התביעה כי הנאשם הוא המחזיק העיקרי אם לא הבלעדי בקטנוע.

הנאשם התנגד להגשת הדוחות.

לאחר שהצדדים סיכמו טענותיהם והתיק נקבע למתן הכרעת דין, הגיש הנאשם בקשה בכתב לפסילת ראיה ולהוספת ראיה.

הנאשם ביקש לפסול כראיה את הדוחות שהגישה התביעה בטענה שיש בכך כדי לחשוף את עברו הפלילי הקודם, עובדה הפוגעת פגיעה ממשית בהגנתו ועשויה ליצור חשש ממשי ליצירת דעה קדומה.

הנאשם ביקש להוסיף כראיה את רישיון הרכב של הקטנוע, על מנת להראות כי הוא אינו הבעלים הרשום של הקטנוע, ובית המשפט נענה לבקשתו.

עוד טען הנאשם בבקשתו כי בית המשפט לא הסביר לו את זכותו שלא להעיד, ואולם בית המשפט הסביר לנאשם את זכותו זו, וכפי שזכור לי הנאשם טען כי נדרש להסבר, היות ועד עתה לא נטל חלק בהליך כגון זה.