מדינת ישראל נ' הוארין(אסיר)

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של כניסה לישראל שלא כדין, התחזות לאדם אחר ושימוש במסמך מזויף המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן.

לכתחילה טענו הצדדים לעונש והדיון התנהל בהקלטה עקב שביתת הקלדניות.

מחמת שההקלטה לא אותרה חזרו הצדדים וטענו לעונש מחדש וזאת לאחר שאחיו של הנאשם העיד כעד ההגנה לעונש.

התביעה עותרת להשית על הנאשם עונש של מאסר בפועל, מאסר מותנה וקנס שיהיה בהם כדי להרתיע את הנאשם מלשוב ולהיכנס לתחומי המדינה ואילו הסנגור עתר להסתפק בעונש מאסר שיחפוף את תקופת המעצר (מאז 21/10/09) וזאת בנסיבות המפורטות בטיעוניו.

שקלתי נסיבות הענין, טיעוני ב"כ הצדדים וכן ההלכות הרלבנטיות.

בשורה של הלכות שיצאו מלפני בית המשפט העליון עמד בית המשפט העליון על חומרת העבירות על חוק הכניסה לישראל וזאת נוכח אלמנט הסיכון הגלום בהן לבטחון המדינה.

כך בהלכת חטיב עמד בית המשפט העליון על הגישה המחמירה הנדרשת מצוק העיתים והמציאות הבטחונית הקשה.

בהלכת אבו סאלם אמר בית משפט עליון כי שיקולי החומרה הכרוכים בטרור ובצורך בהרתעה בעינם עומדים אך יחד עם זאת ככל ש"על דרך העיקרון תישמר מדיניות הענישה המחמירה בכל הנוגע לעבירות הקשורות בכניסתם של שוהים בלתי חוקיים משטחי האזור לישראל... בתי המשפט יגזרו עונש על עבריינים בנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה. כל מקרה יוכרע בהתאם לנסיבותיו ובהתאם לטעמים ולתכליות של מדיניות של ענישה שנקבעה...".

ברע"פ 3173/09 מחמד פארגין נ' מדינת ישראל, תק – על 2009(2), 1255 עומד כבוד השופט רובינשטיין על הדילמה "שבין זכותה וחובתה של מדינה לשמור על שעריה וגבולותיה מפני כניסת הזולת אליה ושהייתו בה שלא כחוק, והרי אלה זכות וחובה שעליהן לא ייתכן חולק בתחום הביטחוני ומעבר לו, לבין מציאות הנטועה במצב הגיאו אסטרטגי של מדינת ישראל בשכנות לאוכלוסיה שמטעמים ידועים... מצויה במצב סוציו אקונומי בעייתי ולא אחת במצוקת אבטלה ועוני".

באותו ענין מצביע כבוד השופט רובינשטיין על כך שעבירת הכניסה והשהיה בניגוד לחוק מצויה בדרגה נמוכה יותר מעבירות ההלנה, ההעסקה וההסעה שלא כדין.

כך מציין גם כבוד השופט רובינשטיין כי בבוא בית משפט לבחון את מידה החומרה שיש לייחס לעבירות השהייה והכניסה (ובהתאם לכך גם נגזרת הענישה) ישקול אם קיימים שיקולים נוספים של חומרה וכך נאמר שם:

"בנידון דידן - שאלת הכניסה והשהייה הבלתי חוקיות - עומדים בצד החומרה שיקולים כגון האם נתגלה סיכון בטחוני באדם בו מדובר, האם נתלוו לשהייה הלא חוקית עבירות נוספות (כגון זיוף תעודות, התחזות וכדומה), האם מדובר ברצידיביסט (נמסר אומנם כי בפעם ראשונה של כניסה בלתי חוקית אין הרשויות מעמידות ככלל לדין), מה אורך השהיה הלא חוקית, ובצד הזכות – האם ניתן להראות כי המעשה נובע ממצוקה אישית, כמי שמטה לחמו שבור, גיל צעיר ועבר נקי הם שיקולי זכות ושיקולים אלה ראוי שינחו את בתי המשפט בבואם לגזור את הדין".

ולענייננו:

במקרה שלפנינו מדובר במי שלא זו בלבד שנמצא שוהה בישראל שלא כדין אלא שכאשר הוא התבקש על ידי שוטרים שעיכבוהו להזדהות מסר להם תעודת זהות הנושאת פרטיו של אחר והציג עצמו בכזב כאדם אחר.

הנה כי כן, לא זו בלבד שהנאשם נכנס לישראל שלא כדין אלא שהוא מתקין עצמו מבעוד מועד למקרה שייתפס תוך שהוא מצטייד במסמך מזוייף ומתחזה בפני שוטרים לאחר.

סבורה אני כי אין צורך להכביר במילים אודות הקושי המוטל על הרשויות המופקדות על אכיפת החוק ועל בטחון תושבי המדינה כאשר במסגרת תפקידיהם הקשים הם נדרשים לעשות לילות כימים לצורך איתור שוהים בלתי חוקיים. מקום בו מתבקשים על ידיהם אנשים להזדהות באמצעות תעודת זהות והם מתייצגים בכזב בתעודת זהות מזוייפת הרי שבכך הם מכפילים שבעתיים את מלאכתם הקשה ממילא של כוחות הביטחון.

במעשיו אלה של הנאשם מביא עצמו תחת אותו מבחן לחומרה שטבע כבוד השופט רובינשטיין לעניין החומרה שיש בכך שלשהיה הלא חוקית התלוו עבירות נוספות כגון זיוף תעודות והתחזות.

ואלו הן נסיבות לחומרה.

לצד אלה מדובר במי שגם עונה על מבחן אחר של החומרה ודהיינו הרצידיביזם. וזאת בנסיבות בהן הספיק הנאשם שהינו יליד 68' לצבור הרשעות קודמות במגוון של עבירות ביניהן בתחום שלפנינו ודהיינו שהייה שלא כדין (שתי הרשעות קודמות), התחזות כאדם אחר (שלוש הרשעות קודמות), זיוף ושימוש במסמך מזוייף (שתי הרשעות קודמות), הפרעה לשוטר (הרשעה קודמת אחת). לצד אלה יש לנאשם שתי הרשעות קודמות בפריצה לבניין שאינו דירה וגניבה, שבל"ר, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, תקיפה סתם והתנהגות פרועה במקום ציבורי.