מדינת ישראל נ' האשם(עציר)

הכרעת דין

עד כמה יש ליתן אמון בדבריהם של שני שוטרים הגורסים כי מכשיר אייפון מסויים השייך לגברת מסויימת נתפס בכליו של הנאשם זמן קצר לאחר שנעלם מעיניה?

זוהי נקודת המחלוקת העיקרית בתיק שלפניי.

כנטען בכתב האישום, ביום 30.1.13, גנב הנאשם מכשיר פלאפון השייך לגברת ר' (להלן:"המתלוננת") בעת ששהתה בחנות לבני נשים הנמצאת בבעלותה, וכל זאת כשהוא שוהה בישראל שלא כדין וללא אישור שהייה תקף. כתב האישום אינו מפרט באיזו דרך נגנב האייפון והאם היה שותף שסייע לנאשם לבצע גניבה זו.

הנאשם, על ידי בא כוחו עוה"ד חלאילה, טוען כי אכן אין בידיו היתר שהייה בישראל, אולם משפחתו וילדיו חיים בישראל בדרך קבע ובאורח חוקי, ובנסיבות אלו האשמתו בשהייה בלתי חוקית כמוה כהאשמתו של בעל ואב בשהייה עם אשתו וילדיו, דבר שאין הדעת סובלת, לדבריו. אם כי באופן פורמאלי, הוא הודה במיוחס לו וביקש כי טענותיו אלו יעמדו לו בעת גזירת דינו על עבירה זו.

הנאשם הוסיף וטען כי חבירו שנתפס עימו שוחרר מייד לאחר חקירתו ללא שהוגש נגדו כתב אישום וללא שננקטו כלפיו הליכים, על אף שבכליו נמצא חומר החשוד כסם. התנהגות זו של הרשויות, יש בה חוסר צדק משווע לדבריו, ויש בכך עילה לביטול כתב האישום שהוגש נגדו. בנסיבות אלו, מתקיימת לדבריו ההגנה הטבועה בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982 (להלן: "חסד"פ") לפיו עצם הגשת כתב האישום בעניין זה עומדת "בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".

עוד נטען, כי מכשיר האייפון לא נתפס בכליו ומדובר בעלילה שרקחו השוטרים שלכד את הנאשם. השוטרים, ככל הנראה, מצאו את האייפון בקרבת מקום וקישרו, בטעות או בזדון, בין הנאשם לאייפון.

משכך, אין כל זיקה בין הנאשם לבין המכשיר הגנוב, שנגנב, כך לטענתו, ככל הנראה, על ידי אדם אחר.

משנמוגה הזיקה, נמוגה גם האשמה ויחד עימה נמוג גם כתב האישום כולו.

עדי התביעה

ע"ת מס' 1, גברת ר', העידה בפניי ומסרה כי באותו בוקר של יום ה- 30 לינואר בשנה זו, נכנסו לחנות הבגדים שבבעלותה ברח' אגרון בירושלים שני גברים.

האחד, דובר אנגלית, פנה אליה וביקש את עזרתה בבחירת בגדים לחברתו,

ואילו השני, אשר הוא, לכאורה, הנאשם שלפניי, המתין סמוך לדלפק שם היה מונח מכשיר האייפון שלה.

בעודה מסייעת לראשון בבחירת הבגדים, עזב השני את החנות.

הראשון, ענה לשיחת טלפון ושוחח עם חברתו, לכאורה, תוך שהוא מסכם עימה כי תגיע בהמשך לחנות הבגדים ותבחר, יחד עימו, בגדים עבורה.

לאחר מכן, הוא נטל מהמתלוננת כרטיס ביקור ויצא מן החנות. המתלוננת הבחינה מייד בהיעלמו של הטלפון הנייד, ויצאה במרוצה מן החנות אך השניים נעלמו כלא היו. היא התקשרה למשטרה והתלוננה על האירוע, תוך שהיא מוסרת את תיאורם של השניים ואת תיאור בגדיהם.

את עדותה לפניי היא פתחה באמירה נחרצת כי "זה שהעסיק אותי לא נמצא כאן באולם, ומי שבאולם הוא זה שלקח לי את האייפון" (עמ' 7 שורה 2 לפרוטוקול הדיון מיום 7.3.13- להלן:"הפרוטוקול"), אולם לאחר מכן ציינה כי "נכון שאיני מזהה את הנאשם בוודאות היום. אם זה היה קרוב יותר לארוע יתכן שהייתי מזהה" (עמ' 8 שורה 6 לפרוטוקול).

עם זאת, היא ציינה כי היא בטוחה בשיתוף הפעולה שבין שני הבחורים שהיו בחנותה.

כך בלשונה:

"אני בטוחה שהוא היה שותף מלא ללא ספק. אם הוא לא היה מעסיק אותי וגורם לי להפנות את הגב לדלפק... הוא בחר בפריטים כאלה שירחיקו תשומת ליבי מהשולחן..." (עמ' 8, שורות 16-20 לפרוטוקול).