מדינת ישראל נ' האדי קבלאן (במעצר)

החלטה

הבקשה והאישום

1.לפניי בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק פ"ח 8128-07-13, שבו הואשם בעבירת רצח בכוונה תחילה – לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – החוק), ובעבירת הדחה בעדות – לפי סעיף 246(א) לחוק.

2.להלן עובדות המיוחסות למשיב בכתב-האישום.

במועד הרלבנטי לאישום עבד המשיב כמאבטח בחברת שמירה. במסגרת תפקידו שובץ המשיב בעמדת בידוק בכניסה לרחבת הכותל המערבי, ונשא על גופו אקדח שניתן לו במסגרת עבודתו. דורון בן שלוש ז"ל (להלן – המנוח) נהג להגיע מדי יום לרחבת הכותל המערבי, לשהות בה שעות ארוכות ולשוחח עם המאבטחים, עובדי ניקיון ועוברים ושבים. ביום 21.6.13 בשעות הבוקר המוקדמות, הוצב המשיב בעמדת בידוק ברחבת הכותל המערבי, הסמוכה לרובע היהודי (להלן – עמדת הבידוק) יחד עם מאבטח נוסף, חאלד שנאן. בסמוך לשעה 6:00 הגיע המנוח לעבר רחבת הכותל, כמנהגו מדי יום. הוא הגיע מכיוון הרובע היהודי ונכנס לעמדת הבידוק. המנוח עבר דרך מתקן המגנומטר הקבוע הניצב במקום, בפיקוחם של המשיב וחאלד, והניח את תיקו (פאוץ') על שולחן ליד המתקן האמור. המשיב וחאלד לא בדקו את התיק ואִפשרו למנוח להיכנס. במהלך הבדיקה שוחחו המשיב וחאלד עם המנוח והשניים הראשונים צחקו ביניהם. לאחר שעבר את עמדת הבידוק, השמיע המנוח באוזני המשיב וחאלד גידופים קשים: "אלה גויים, אלה הכלבים שלנו, אלה עובדים אצלנו, הבאנו אותם מסוריה"; ובתגובה ענה לו המשיב: "אתה צודק, אנחנו דרוזים כלבים". במהלך כניסתו של המנוח לתוך רחבת הכותל, הוא המשיך להטיח מילים בוטות כלפי המשיב וחאלד וכלפי העדה הדרוזית בכלל, אמר לשניים שהוא עובד במנהרות הכרמל ויכול להגיע "אליכם הביתה". עוברי אורח שעברו במקום אמרו למשיב ולחאלד כי מדובר באדם תמהוני שאין לשים לב לדבריו.

בסמוך לאחר כניסתו לרחבת הכותל, נעמד המנוח במרחק-מה מעמדת הבידוק, שתה קפה והמשיך להשמיע דברים דומים. חאלד יצא מהעמדה וביקש ממנו לחדול מהשמעת הדברים, ואגב כך שפך את כוס הקפה שהחזיק המנוח בידו. לאחר שחאלד חזר לעמדת הבידוק, התרחק המנוח מהמקום ונכנס לתוך רחבת הכותל. על-פי הנטען בכתב-האישום, במהלך עבודתם המשותפת בעמדת הבידוק, שאל המשיב את חאלד ומאבטח נוסף אם יסכימו לשלם לו 1,000 ₪ אם יהרוג את המנוח.

בסמוך לשעה 7:20 חזר המנוח לאזור עמדת הבידוק וחלף על פניה לכיוון חדרי השירותים וחצר המשמשת את עובדי הניקיון שבמקום. על-פי הנטען בכתב-האישום, באותו שלב החליט המשיב להמית את המנוח בדם קר ובכוונה תחילה. הוא יצא מהעמדה והלך אחר המנוח, אשר נכנס לחצר ועמד בסמוך לסלע שהיה במקום. המשיב עמד במרחק של מטרים ספורים מהמנוח, בפתחה של החצר, שלף את האקדח שהיה ברשותו, וירה לעבר המנוח 14 כדורים תוך שהוא מתקדם לעברו ומכוון את הירי למרכז גופו. הוא חדל מהיריות רק כאשר התרוקנה המחסנית מכל התחמושת. כתוצאה מהירי האמור, מת המנוח במקום.

לאחר שהמאבטחים וכוחות משמר הגבול שהיו ברחבת הכותל הרחיקו את המשיב מהמקום, התקשר המשיב מספר פעמים לחאלד. משלא נענה, התקשר המשיב למאבטחת בשם יסמין וביקש ממנה להעביר את הטלפון הנייד לחאלד שהיה לידה. על-פי הנטען בכתב-האישום, ביקש המשיב מחאלד, שאם יישאל על האירוע, ימסור גרסה תואמת לזו של המשיב.

לטענת המאשימה, במעשים האמורים לעיל, גרם המשיב בכוונה תחילה למותו של המנוח, לאחר שהחליט להמיתו בדם קר, ללא שקדמה התגרות בתכוף למעשה, וניסה להניע את חאלד להעיד עדות שקר.

מסגרת המחלוקת בבקשה

3.הסנגורים גורסים, כי אין בחומר החקירה ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו. הם לא חלקו על כך שעל-פי הראיות לכאורה גרם המשיב למותו של המנוח, ואף הוסיפו כי עובר לירי לא היה קנטור מצד המנוח כלפי המשיב. עיקר טענתם היא, כי עומדת למשיב "הגנה עצמית מדומה", עת העריך, מתוך אמונה מוטעית, כי מתקיימים תנאים עובדתיים של הגנה עצמית, בסברו שהמנוח הוא מחבל מתאבד המתעתד להפעיל באותו רגע מטען חבלה שהוטמן בתיקו. עוד טענו הסנגורים, כי אין ראיות לכאורה באשר לעבירת ההדחה בעדות. הסנגורים הוסיפו וציינו, כי ככל שייקבע שקיימות ראיות לכאורה, אין הם חולקים על קיומה של עילת מעצר נגד המשיב, אך סברו כי בנסיבות העניין ניתן להשיג את תכלית המעצר באמצעות חלופת מעצר בתנאי "מעצר בית" מלא, זאת בפיקוח רצוף ומתמיד של בני משפחתו של המשיב, שעובדים כיום, או עבדו בעבר, ברשויות אכיפת החוק. לצורך בחינת חלופת המעצר המוצעת, ביקשו הסנגורים שיוזמן תסקיר מעצר.

על-רקע המחלוקת העיקרית בשאלת הראיות לכאורה, עיינתי בחומר החקירה, ובין-היתר, בעשרות הודאות שנגבו מעדים, בתמלילי חקירות שהוקלטו, במזכרים שערכו שוטרים ובחוות-דעת. כן צפיתי, בין-השאר, בתקליטור שתיעד חזותית את השחזור שערך המשיב בזירת האירועים.

טענת "הגנה עצמית מדומה" – רקע משפטי

4.טענת "הגנה עצמית מדומה" או "הגנת צורך מדומה", מהווה למעשה שילוב של הגנה עצמית לפי סעיף 34י לחוק, או הגנת הצורך לפי סעיף 34יא לחוק, עם הגנת הטעות במצב דברים לפי סעיף 34יח לחוק. הסעיף האחרון, העוסק בטעות במצב דברים, קובע בסעיף משנה 34יח(א) כי "העושה מעשה בדמותו מצב דברים שלא קיים, לא יישא באחריות פלילית אלא במידה שהיה נושא בה אילו היה המצב לאמיתו כפי שדימה אותו". מכאן, לפי ההגנה העצמית המדומה, "נאשם הפועל מתוך אמונה מוטעית כי מתקיימים תנאיה העובדתיים של הגנה עצמית, יישא באחריות פלילית רק במידה בה היה נושא אם היה מצב לאמיתו כפי שדימה אותו... מחשבתו המוטעית של העושה המדמה עצמו כי התקיימו יסודותיה העובדתיים של ההגנה, מהווה תחליף להתקיימותם של אלה בפועל" (ע"פ 4191/95 ארנולד אלטגאוז נ' מדינת ישראל (25.10.06); וראו והשוו: ע"פ 6392/07 מדינת ישראל נ' שמואל יחזקאל (30.4.08)). ההגנה העצמית לפי סעיף 34י לחוק, כוללת שישה תנאים, חמישה מהם עובדתיים מובהקים, והשישי – תנאי הפרופורציה – הִנו תנאי נורמטיבי הנקבע על-ידי בית-המשפט. לצורך תחולתה של "ההגנה העצמית המדומה", לא נדרש כי הטעות תהא "טעות סבירה" ודי בכך כי הנאשם טעה "טעות כנה" באשר להתקיימותם של התנאים העובדתיים לתחולת ההגנה. עם זאת, נפסק כי סבירותה של הטעות תשמש כאבן בוחן להערכת כנותה (ע"פ 4191/95 בעניין אלטגאוז לעיל; וע"פ 2534/93 מליסה נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(2) 597, 609 (1997)). במקרה שלפנינו אין חולק, כי לא נתקיימו התנאים של ההגנה העצמית או הגנת הצורך במציאות העובדתית, שכן נתחוור בדיעבד כי המנוח לא היה חמוש ולבטח לא נשקפה ממנו כל סכנה למשיב או לציבור. בענייננו יהא על בית-המשפט הדן בתיק העיקרי לגופו של האישום, לבחון האם מתקיימים תנאיה העובדתיים של הגנה עצמית מבעד לנקודת מבטו של המשיב בעת המקרה, ודי בכך שהוא יעורר ספק סביר שנתקיימו, לפי נקודת מבטו, התנאים העובדתיים של ההגנה העצמית, ושהמאשימה לא תפריך ספק סביר זה, על-מנת שיחול הסייג האמור לאחריותו הפלילית (ע"פ 4191/95 בעניין אלטגאוז, לעיל, בפִסקה 17).

הראיות לכאורה

5.מתשתית הראיות לכאורה עולה, כי המנוח נהרג כתוצאה מהירי של המשיב, וכי המשיב ירה לעברו את כל הכדורים שהיו במחסנית האקדח – 14 במספר. עוד עולה מעדויותיהם של מאבטחים ושוטרי מג"ב ששהו בזירה, כי בשלב ראשון ירה המשיב לעבר המנוח שתי יריות, ומיד בהמשך – ירה לעברו ברצף את כל שניים-עשר הכדורים הנוספים שנותרו במחסנית. אירוע הירי עצמו – אשר התרחש בחצר האחורית האמורה – לא נצפה על-ידי איש; ועל נסיבות הירי עומדת לפני בית-המשפט כיום גרסתו של המשיב בלבד.

העדויות שנאספו בתיק החקירה מתייחסות לשלושה שלבים של האירועים: הראשון – בסמוך לשעה 6:15, עת נכנס המנוח דרך עמדת הבידוק לרחבת הכותל המערבי; השני – במהלך תקופת הביניים עד לירי; והשלישי – בסמוך לשעה 7:20, באירוע שבו נורה המנוח למוות.

מהודעות שנגבו ממאבטחים של חברת השמירה, כמו-גם מהודעות שנגבו משוטרים, עולה כי המנוח, שנראה לחלק מהם כאדם תמהוני, נהג להגיע מדי בוקר לרחבת הכותל, ולא אחת גידף מאבטחים ועוברים ושבים. המשיב החל לעבוד כמאבטח במקום זמן קצר לפני האירוע, ולטענתו לא הכיר את המנוח לפני אותו מקרה. עם זאת, המאבטח אחמד עוודאלה מסר בהודעתו, כי המנוח עבר דרך עמדת הבידוק בעבר, בעת שהוא והמשיב שימשו כמאבטחים בעמדה; ומכל מקום, בבוקר המקרה נתחוור למשיב כי המנוח מוכר למאבטחים כמי שמעורר בעיות או פרובוקציות.

6.חאלד שנאן, שעבד יחד עם המשיב בעמדת הבידוק, הוא העד המרכזי על האירועים הנדונים. בכל הנוגע לשלב הראשון של האירועים, תיאר חאלד את הגידופים שהשמיע המנוח כלפיו, כלפי המשיב וכלפי העדה הדרוזית כולה, בעת שעבר דרך עמדת הבידוק. הוא ציין, כי המנוח "תמיד עשה בעיות" וכי אמר למשיב שהמנוח נוהג לריב עם מאבטחים והוא אינו שפוי. באשר לשלב השני של האירועים, ציין חאלד בהודעתו השנייה בחקירה, כי לאחר שהמנוח חזר מרחבת הכותל לאזור העמדה ושב להשמיע גידופים, אמר לו המשיב וכן למאבטח נוסף, דניאל הירש: "אם אני אירה בדורון תתנו לי 1,000 ₪?". עם זאת, הוסיף וציין חאלד, כי הדבר נשמע לו "בצחוק ולא רציני", כי הוא ודניאל לא ענו למשיב דבר בעניין זה, וכי לא הזכיר הדברים בהודעתו הראשונה, הואיל והיה, לטענתו, "בלחץ". בהודעתו השלישית, שתמליל בעניינה הוגש על-ידי הסנגור, חזר חאלד על הדברים האמורים (עמ' 22 לתמליל הסנגוריה). עוד הוסיף וציין חאלד, כי לאחר סיום הירי, בשלב השלישי של האירוע, חלף המשיב על פניו ואמר לו בערבית "תסתום את הפה", וכי הוא, חאלד, הבין שאמירה זו התייחסה לשיחה האמורה המוקדמת בשלב השני. בנוסף, ציין חאלד בהודעתו השלישית, כי המשיב ניסה ליצור עִמו קשר טלפוני לאחר האירוע, החל לומר לו "אתה תגיד...", אך הוא לא היה מעוניין לשוחח עִמו ולא הקשיב להמשך הדברים (עמ' 33 לתמליל הנ"ל). חאלד הכחיש את דברי המשיב באשר לדברים שהשמיע המנוח עובר לירי. הוא ציין, כי בעת שהמנוח חלף על-פני העמדה בדרכו לחצר, לא שמע שהמנוח אומר את המילים "עכשיו נעלה" או מילים דומות, וכי עובר לירי לא שמע צעקה "אללה אכבר" או ויכוח כלשהו בין המשיב לבין המנוח.

7.המאבטח דניאל הירש מסר בהודעותיו במשטרה, כי בשלב השני של האירועים, חזר המנוח לאזור עמדת הבידוק, והשמיע דברי גידופים קשים כלפי העדה הדרוזית. לגרסתו של הירש, לאחר שחאלד שפך את הקפה שהחזיק המנוח, והאחרון עזב את המקום, אמר המשיב, בהתייחסו למנוח: "מי נותן לי 1,000 ₪ עכשיו אני יורה בו". לדברי המאבטח, לאחר שעה קלה שמע את היריות, ונתחוור כי המשיב ירה במנוח בחצר שליד עמדת הבידוק. לגידופים שהשמיע המנוח בשלב הראשון של האירועים, וכן בשלב השני, התייחסו עדים נוספים, כמו המאבטח אביאל יששכר והמאבטחת יסמין קליסה. אחראי המשמרת מטעם חברת השמירה, יוסי דהן, ציין בהודעתו כי הוזעק לעמדת הבידוק במהלך השלב השני של האירועים, כי שאל את המשיב ואת חאלד שנאן מה קרה, והשניים אמרו לו שהמנוח "צעק ודיבר לא יפה". לדבריו, אמר לשניים "לחזור לעמדה, לחזור לעבודה, ולא להתעסק עם דורון". לדבריו, לאחר שעה קלה נשמע הירי, המשיב בא לכיוונו מאזור השירותים כשבידיו אקדח ואמר "יש מחבל למעלה", ובהמשך נמצאה גופתו של המנוח בחצר.