מדינת ישראל נ' דריי

בפני

שופטת שרית קריספין-אברהם

הכרעת דין

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 25.6.10, הודעת תשלום קנס בגין נהיגה ללא חגורת בטיחות (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 83 ב(א) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 24.4.12, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העידה רס"ב סיגלית בן נעים, עורכת הדו"ח והוגשו הדו"ח, שסומן ת/1 וסקיצה, שסומנה ת/2.

מטעם ההגנה, העיד הנאשם.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 25.6.10, בסמוך לשעה 10:38, נהג הנאשם ברכב בהרצליה, ברחוב אבא אבן, לכיוון קניון "ארנה" ובהגיעו לצומת עם רחוב וינגייט, נצפה על ידי עדת התביעה, אשר נסעה משמאלו, כאשר אינו חגור בחגורת בטיחות.

העדה הורתה לנאשם לעצור את הרכב ורשמה מפיו את הדברים הבאים:" אה חגורה מה פתאום? הכל שקר וכזב. ניפגש בבית המשפט. אני לא חותם על שום דבר, אני רוצה את הפרטים, אני שוטר לשעבר ".

על פי גרסת הנאשם, הוא נהג כאמור, אך היה חגור בחגורת בטיחות.

עם הנאשם היו ברכב עוד שני נוסעים, אך הוא לא הביאם לעדות בבית המשפט.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

עדת התביעה תיעדה באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה, תוך התייחסות לכל רכיביה ולעובדות הרלוונטיות לאישום. העדה ציינה ושרטטה בסקיצה את כיווני הנסיעה ומיקום הניידת ביחס לרכב הנאשם, בעת שהבחינה בעבירה. העדה תיארה כיצד היה תלוי אבזם החגורה בדלת הנהג ואת צבע חולצתו של הנאשם.

עדותה של עדת התביעה הייתה עניינית, בהירה, עקבית ולא נסתרה בחקירה נגדית.

הנאשם הציג גרסתו בבית המשפט, אך נמנע מלהביא לעדות את הנוסעים שהיו עמו ברכב ויכלו, יש לשער, לתמוך בגרסתו. הימנעות זו, נזקפת לחובת הנאשם.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששבתי והזהרתי עצמי, שכן עדות יחידה הוצגה בפני במסגרת פרשת התביעה, הנני קובעת כאמור, כי הנאשם עבר עבירה כמיוחס לו בכתב האישום שבנדון.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, ג' סיוון תשע"ב , 24 מאי 2012, במעמד הצדדים

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: