מדינת ישראל נ' דרור

החלטה

1.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום על ידי המאשימה באמצעות המועצה האזורית חבל מודיעין, ואשר מייחס לו עבירה של ניהול עיסוק ללא רישיון בעסק טעון רישוי בניגוד לסעיפים 4, 14 ו- 15 לחוק רישוי עסקים תשכ"ח – 1968 יחד עם עם פריט 6.9א' לתוספת לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי) תשנ"ה – 1995 (להלן "הצו").

2.לפי כתב האישום, ב- 21.6.10 בשעה 10:00 או בסמוך לכך נמצא הנאשם מנהל בקברות המכבים (כביש 443), שבתחום המועצה האזורית חבל מודיעין, עסק של רוכלות מזון. כמו כן, נטען שהנאשם מנהל את העסק הנ"ל אף לפני התאריך הנזכר לעיל.

3.בדיון שהתקיים בפני ביום 1.5.11 וכן גם בטיעוניו המשלימים בכתב, הנאשם העלה טענה מקדמית כנגד כתב האישום לפיה כתב האישום לוקה בפגם או פסול כאמור בסעיף 149 (3) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982 (להלן "החסד"פ"), וזאת מכל הנימוקים שלהלן :

א.ה-"עסק" נשוא כתב האישום עניינו ממכר קפה בלבד, ולכן אינו עונה על הגדרת "רוכלות מזון" שבפריט 6.9א' לצו. המושג "מזון" מתייחס ל-"אוכל שאוכלים", בעוד שקפה הוא לא "אוכל שאוכלים" אלא "שתייה ששותים". יוצא מכך שמדובר ב-"רוכלות אחרת" לפי פריט 6.9ג' לצו, ולא ב-"רוכלות מזון" לפי פריט 6.9א' לצו.

ב.כתב האישום איננו מפרט את המקום המדויק שבו בוצעה העבירה נשוא כתב האישום ויש רק הפנייה כללית לאזור קברות מכבים (כביש 443). לפיכך, הדבר יוצר פגם נוסף בכתב האישום לפי סעיף 149 (3) לחסד"פ, בשל אי הבהירות באם למאשימה, המועצה האזורית חבל מודיעין, יש בכלל סמכות לנקוט בהליכים פליליים כנגד הנאשם, מאחר וייתכן שמקום ביצוע העבירה נמצא מחוץ לתחום השיפוט שלה.

ג.כתב האישום איננו מגדיר במדויק את מעמדו של העסק, האם מדובר בעסק של "רוכלות" שהינו ארעי ונייד או שמא מדובר בעסק במקום קבוע.

4.המאשימה ביקשה לדחות את טענותיו של הנאשם מן הטעמים הבאים :

א.העסק אותו מנהל הנאשם הינו עסק של "רוכלות מזון" ולא "רוכלות אחרת", וזאת בהתבסס על העובדות שלהלן :

א.1הנאשם בעצמו פנה עוד ב- 16.8.09 למאשימה בבקשה לקבלת רישיון או היתר זמני לעסק של "רוכלות מזון" לפי פריט 6.9א' לצו.

א.2בהליך קודם בעניינו של הנאשם למול המאשימה, ב"ש 9306/09 (שלום- ראשל"צ) אלי דרור נ' המועצה המקומית חבל מודיעין, מיום 19.8.09, שעניינו בקשה למתן צו הפסקה מינהלי שהגישה המאשימה כנגד העסק נשוא כתב האישום שבפני, נקבע בהחלטתה של כבוד ד"ר איריס סורוקר כדלקמן :

"אין מחלוקת בין הצדדים כי מדובר במעין עגלת קפה, או דוכן נייד לממכר קפה וכי בפועל נמכרים בו שתייה קרה, כריכים ועוגות. העגלה הוצבה בצומת קברים המכבים. בקשה לרישיון עסק הוגשה רק ביום 16.8.09 והעסק מופעל ללא רישיון".

א.3בביקורת שנערכה בעסקו של הנאשם ב- 12.6.10 על ידי המחלקה לרישוי עסקים של המאשימה, וכן גם בביקורות קודמות שנערכו במקום על ידי משרד הבריאות, עולה כי בעסק נמכרים מוצרי מזון מסוג כריכים ומאפים, ולכן גם לא יכולה להיות מחלוקת שמדובר ב-"רוכלות מזון".

ב.העסק נשוא כתב האישום מתבצע מתוך רכב אשר גורר קרון, הווה אומר, מדובר בעסק נייד ואשר עונה על ההגדרה של "רוכלות".

ג.אזור קברות מכבים (כביש 443) מצוי בתחום השיפוט של המועצה האזורית חבל מודיעין, ולכן יש לדחות את הטענה שהמאשימה נקטה בהליכים פליליים כנגד הנאשם מתוך חוסר סמכות מקומית. כמו כן, בכל מקרה מיקום העבירה איננו מיסודות העבירה שמיוחסת לנאשם בכתב האישום ולפיכך אין חובה לפרט את המיקום המדויק שבו בוצעה העבירה.

5.יאמר כבר עתה כי הנאשם מעלה את טענותיו בדרך של תרתי דסתרי : מחד גיסא הוא טוען שהוא מוכר קפה בלבד וייתכן שהמכירה מתבצעת בכלל מחוץ לתחום השיפוט של המאשימה ועליה הנטל להוכיח שהעבירה בוצעה בתחומה. מאידך גיסא, בהליך שהתנהל בפני כבוד בית המשפט השלום בראשון לציון (ב"ש 9306/09) נרשם בהחלטת בית המשפט כי אין מחלוקת בין הצדדים שנמכרים על ידי הנאשם "כריכים ועוגות", שהינם דברי מזון לכל דבר וענין (היינו אוכל שאוכלים, כלשונו). כמו כן, הטענה שהוא העמיד את עסקו (רכב עם קרון נגרר) מחוץ לתחום השיפוט של המאשימה לא עלתה שם. ואם לא די בכך, הנאשם פנה למאשימה לקבלת רישיון להפעלת עסק של "רוכלות מזון". ישאל השואל באם עסקו בכלל מצוי מחוץ לתחום השיפוט של המאשימה מדוע הטריח את עצמו לבקש ממנה רישיון עסק, כאשר ממילא נהיר לכל שאין לה סמכות לתת לו רישיון כזה ? די בנאמר עד כה על מנת למוטט את מלוא טענותיו של הנאשם בענין פגם או פסול בכתב האישום. הדבר מזכיר את דבריו של כבוד השופט רובינשטיין ב- עע"ם 1593/08 מיכאל שלום נ' עיריית חיפה (פורסם ב-"נבו", מיום 29.11.09), פסקה טז' לפסק הדין :

"אציין שוב כאן, כי ישנן סתירות בטיעוני המערער, ולדידי יוצרות הן השתק שיפוטי (רע"א 4224/04 בית ששון נ' שיכון עובדים פ"ד נט (6) 625). המערער ציין בפני בית משפט השלום ב- 27.10.02 שיפעל ל"התאמת הרוכלות להתחייבות שהוא חתום עליה". ואכן בערכאות קודמות, כפי שתואר מעלה וכעולה מדברי בית המשפט קמא, טופל הנושא כפרשת רוכלות. בע"פ 3393/03 עירית חיפה נ' שלום מיכאל (לא פורסם) מיום 6.11.03, היתה נקודת המוצא של פסק הדין כי המדובר בעסק של רוכלות וב"מרכולת"; כך גם בבית המשפט העליון ברע"פ 7179/09 יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה נ' מיכאל שלום (לא פורסם) מיום 5.12.05, שם נאמר מפי השופט ג'ובראן "מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט המחוזי, כי מדובר בעסק של רוכלות..."; עתה מתנער המערער מכך. הוא מתאר את עסקו כדוכן, ובנשימה אחת טוען כי אין מדובר בדוכן. ברי כי אין להלום זאת."

6.יתרה מזאת, טענתו של הנאשם שעסק של ממכר קפה בלבד איננו עונה על ההגדרה של "מזון", מאחר ומזון מיועד לאכילה ובעוד שקפה מיועד לשתייה, גם היא דינה להידחות. סעיף 1 לחוק רישוי עסקים תשכ"ח – 1968 מסמיך את שר הפנים לקבוע בצו סוגי עסקים הטעוני רישוי. ואכן שר הפנים התקין את צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי) תשנ"ה – 1995 שבו נקבע בסעיף 1 כי העסקים המפורטים בתוספת לצו הם עסקים טעוני רישוי. התוספת לצו מחולקת לעשר קבוצות של עסקים. בכל קבוצה ישנה רשימה של עסקים הרלבנטיים לאותה קבוצה. כך למשל, קבוצה 6 מוגדרת כ-"מסחר ושונות", ובה רשימת סוגי עסקים כגון מכבסה (פריט 6.4), רוכלות (פריט 6.9), שליחויות (פריט 6.10). קבוצה 4 מוגדרת כ-"מזון", עם רשימה של עסקים בתחום המזון. פריט 4.7 עניינו "מזון, לרבות משקאות – מכירתו –".

לעניות דעתי יש לתת לצו פרשנות הרמונית, הווה אומר, יש לתת למושג "מזון" כפי שהוא מופיע במקומות שונים בצו פרשנות אחידה. הביטוי "מזון" כולל בתוכו גם משקאות (בין חמים ובין קרים), ואינו מצומצם רק לאוכל שאוכלים, וזאת בשל האמור בפריט 4.7. ההגדרה של הביטוי "מזון" בפריט 4.7, "לרבות משקאות", חלה גם על הביטוי "רוכלות מזון" שבפריט 6.9א'. כך גם, פריט 6.10א' שעניינו "שליחויות – שירותי שליחות באמצעות כלי רכב : שליחות מזון", יחול גם על עסק שעושה שליחויות של מוצרי שתייה לסוגיהם, ולא רק על שליחויות של דברי מאכל. כך גם פריט 4.2א' שעניינו "מסעדה, בית קפה". באם מדובר בעסק של "בית קפה" שאינו מגיש אוכל אלא רק שתיה חמה וקרה האומנם ניתן לומר שאינו טעון רישוי ? ברור שלא.

7.המקום המדויק שבו בוצעה העבירה נשוא כתב האישום, ככל שאכן בוצעה, איננו מיסודותיה של העבירה של ניהול עסק של רוכלות ללא רישיון ולכן היעדר ציון המיקום המדויק שבו הוצב הרכב (כולל נקודות ציון, כבקשת הנאשם) איננה מהווה פגם בכתב האישום (השוו עם האמור בספרו של כבוד השופט קדמי על סדר הדין בפלילים, חלק שני, חלק א', תשס"ט – 2009, עמ' 916). היעדר ציון המיקום המדויק של מקום ביצוע העבירה אין בה כדי לגרום לעיוות דין או לפגוע בהגנתו של הנאשם.