מדינת ישראל נ' דרוזד

גזר דין

1.ביום 20.3.10, בסמוך לשעה 04:30, בגינה ציבורית בעיר חולון ועל רקע ויכוח סתמי, הכה הנאשם בראשו של המתלונן באמצעות בקבוק זכוכית. למתלונן נגרם חתך בקרקפת והוא נזקק לטיפול רפואי. כך עולה מעובדות כתב האישום המתוקן, מכוחן הורשע הנאשם בעבירה של פציעה לפי סעיף 334 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2.הנאשם יליד 1988 ואין בעברו רישום פלילי.

3.מתסקיר שירות המבחן, עולה המלצה להשית על הנאשם צו של"צ בהיקף של 260 שעות. המלצה זו נשענת על התרשמויות שירות המבחן כי הנאשם נטל אחריות מלאה על התנהגותו נשוא האישום, הכיר בבעייתיות שבה, הביע חרטה כנה על מעשיו ותגובתו הקיצונית ויוצאת הדופן אינה מאפיינת את התנהלותו הכללית.

הנאשם לא הביע פניות לבדיקה מעמיקה של דפוסי חשיבתו והתנהגותו באמצעות השתלבות בהליך טיפולי אך מנגד, הפנה לתחושתו כי עליו להיענש בגין התנהגותו.

הנאשם, המנהל מערכת יחסים זוגית, עובד לפרנסתו ומשולב בלימודי תואר ראשון, ציין בפני שירות המבחן את הרקע למעשה, כבקשה לקבל מצת שהפנו הוא וחבריו כלפי המתלונן שנחזה כשרוי בגילופין. המתלונן הביע את חשדו כלפי הנאשם וחברו כי הם שוטרים סמויים וקילל אותם. הנאשם נתקף בתחושות בהלה וחרדה וחש בסכנה נוכח "איומיו" של המתלונן ומייד לאחר מעשה האישום, הבין את משמעותו והציע להזמין אמבולנס.

4.ב"כ המאשימה עתר להשית על הנאשם תקופת מאסר משמעותית, שיכול ותרוצה בעבודות שירות וכן מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן.

הודגשו נסיבות המעשה, המלמדות חומרה יתרה שיש לייחס לנאשם, שנוכח ויכוח סתמי וחלף התנהגות מתונה כמתבקש, בחר ליטול חפץ בעל פוטנציאל מסוכנות קטלנית ולפצוע את המתלונן באמצעותו באופן משמעותי.

המאשימה עתרה להעדיף את האינטרס הציבורי בענישת הנאשם על פני נסיבותיו האישיות, על מנת שלא ישוגר מסר שגוי משמע התנהגותו נסלחת.

עוד הפנה ב"כ המאשימה להתרשמויות שירות המבחן בכל הנוגע לדפוסי חשיבתו של הנאשם, על העדר פניותו הטיפולית והתבקשה הסקת מסקנה מהתרשמויות אלו, כי אין מי שיבטיח שאירועים דומים לא יישנו.

5.ב"כ הנאשם עתר לקבל את המלצות שירות המבחן.

הודגש העדר תכנון מראש בבסיס מעשה האישום ונטען כי הנאשם נתקף בבהלה וחרדה עת חש בסיכון מחמת האיומים שהשמיעו המתלונן וחבריו. בהמשך, תיקן הסנגור את גישתו ומסר כי המתלונן לא איים על הנאשם, אך אירע ויכוח ביניהם, כשהמתלונן תחת השפעת אלכוהול והבקבוק שלקח הנאשם הוחזק על ידו קודם לכן.

הסנגור הפנה לנסיבותיו האישיות של הנאשם, שלגישתו מצדיקות הליכת כברת דרך לקראתו. בכלל אלו, גילו הצעיר; עברו הנקי; היותו עצור כחודש ימים בגין תיק זה במעצר ממש ושהייתו במעצר בית בתנאים מחמירים; הנורמטיביות המאפיינת את מכלול חייו; הודייתו והבעת החרטה כלפי קורבן המעשה, על החיסכון בזמן השיפוטי היקר שנגרם בגין כך; השתלבותו בלימודים אקדמאיים והנזק שייגרם לו מהרשעתו, כדי מניעת תעסוקתו העתידית בגופים מסוימים.

לסברת הסנגור, עצם ניהול ההליך הדגיש לנאשם את חומרת מעשיו והוא סיכם טיעוניו בהפניה לענישה האינדיבידואלית הנוהגת ותמכם בהפניה לאסמכתאות.

6.הנאשם ניצל את זכות המילה האחרונה והביע צער רב על מעשיו, תוך הבטחה כי לא ישוב לסורו.

7.חוות דעת מאת הממונה על עבודות השירות, מצאה את הנאשם כמתאים לריצוי עונש על דרך זו.

8.לחובת הנאשם יש לזקוף את חומרת העבירה. בתי המשפט חזרו פעם אחר פעם על הצורך במאבק "עקבי וחסר פשרות" בנגע האלימות באמצעות נשק קר, שבכללו גם בקבוק זכוכית ושבריו והדגישו את הזכות לשלמות הגוף כ"זכות יסוד מקודשת" שאין להתיר פגיעה בה. חלק ממאבק זה בא לידי ביטוי בהתייחסות עונשית מחמירה ומתן משקל משני לשיקולים אישיים של הנאשם.

כך נקבע בע"פ 8583/96 מ"י נ' חולי תק-על 97 (1) 32 לאמור:

"אמרנו לא פעם כי מי שדעתו קלה בעשיית שימוש בסכינים ומכשירים חבלניים דומים ראוי כי ייענש במאסר ממשי לתקופה ארוכה. משפט הבכורה בסוג זה של העבירות חייב להינתן לצורכי הרתעה ולשיקולי ההגנה על הציבור וההתחשבות בנסיבותיהם של העבריינים אינה יכולה להיות אלא משנית" (ר' אף ע"פ 5753/07 מ"י נ' ריכמן – לא פורסם, ניתן ביום 7.2.05; ע"פ 3251/05 מלול נ' מ"י – לא פורסם, ניתן ביום 23.2.06 וע"פ 3863/09 מ"י נ' חסן – לא פורסם, ניתן ביום 10.11.09).

בע"פ 4333/04 קונדוס נ' מ"י – לא פורסם – ניתן ביום 11.10.04, נקבע כי: