מדינת ישראל נ' דרוויש

הכרעת דין

כתב האישום שהוגש נגד הנאשם מייחס לו עבירה של חציית קו הפרדה רצוף.

במועד ההקראה הודה הנאשם בביצוע עקיפה ובקיומו של קו ההפרדה הרצוף, אך כפר בחציית קו ההפרדה.

מטעם המאשימה העיד השוטר עוגן מנדל (להלן: "השוטר") . על פי עדותו של השוטר הוא נסע בכביש מישור אדומים – ענתות , מכיוון ענתות למישור אדומים . במהלך נסיעתו, אשר בוצעה במסגרת פעילות האכיפה המבוצעת על ידו, הבחין ברכב הנאשם כאשר הוא נוסע בכיוון הנגדי, בעלייה מכיוון מישור אדומים לענתות , ועוקף משאית אשר נסעה לפניו , תוך שהוא חוצה קו הפרדה רצוף.

הנאשם העיד כי המשאית אשר נסעה לפניו ירדה לשול הימיני תוך שנהגה מסמן לנאשם לחלוף על פני המשאית. הנאשם המשיך בנסיעה ישר, מבלי לחצות את קו ההפרדה.

לאחר ששקלתי את ראיות הצדדים באתי לידי מסקנה כי יש לקבל את גרסתו של השוטר ולדחות את גרסת הנאשם. אנמק .

ראשית, מדובר בשוטר ותיק, מנוסה ומיומן אשר נכח במקום לצורכי אכיפה.

לא הוצג לפני נימוק של ממש שיש בו לבסס הנחה כי השוטר טעה או לא דיבר אמת. טענות הנאשם כי השוטר ביקש למלא כמות גבוהה של דוחות, פעל בשרירות לב או טעה הינן טענות בעלמה אשר לא הוצגה ולו ראשית ראייה ביחס אליהן, ואינני מוצא לקבלן. בהעדר טענות של ממש כנגד הגינותו של שוטר, מהימנותו אינה מוטלת בספק וביהמ"ש יכול לבסס עליה קביעות עובדתיות איתנות (ע"פ (י-ם) 2416/08 גלבוע נ' מדינת ישראל).

שנית, מהתמונות שהציג הנאשם (נ/1 – נ/3) עולה ספק רב באשר למהימנות גרסתו . כפי שניתן להבחין בירור בתמונות שול הדרך הינו צר ביותר, כך שרכב פרטי המבקש לאפשר לרכב אחר לחלוף על פניו נדרש לרדת לא רק לשול הדרך, אלא אף מעבר לכך אל פני הקרקע . לעומת זאת, משאית אשר מבקשת לרדת לשול, כפי שנחזה בתמונה נ/3 , אינה מותירה את מלוא הכביש פנוי לתנועה , אלא ממשיכה ותופסת חלק נכבד ביותר ממנו. בנסיבות אלו נראה כי לא ניתן לחלוף על פני המשאית מבלי לחצות את קו ההפרדה.

שלישית, השוטר טרח ופירט בדוח את רוחב השול ורוחב הכביש תוך שהוא מבהיר כי על פי נתונים אלו לא ניתן לבצע עקיפה במקום מבלי לחצות את קו ההפרדה. עם זאת, בעדותו הבהיר השוטר כי גרסתו אינה מבוססת על הנתונים האמורים, אלא על כך שהבחין במו עיניו בביצוע העבירה. מכאן כי הפרטים הנוספים שמסר השוטר אינם אלא למעלה מן הצורך.

רביעית, לגרסתו של הנאשם שהו ברכבו עדים לאירוע , אשר הבחינו בכך שהנאשם לא חצה את קו ההפרדה במהלך ההעקיפה. במועד ההקראה אף טענה ההגנה כי בכוונתה להעיד שניים או שלושה עדי הגנה. למרות זאת הנאשם נמנע מלהעיד את עדיו. כידוע, הימנעותו של בעל דין מלהציג ראייה העומדת לרשותו פועלת לחובתו , ומבססת הנחה כי אילו הייתה אותה ראייה מוגשת היה הדבר משמש לחובתו של הנמנע.

לא נעלמו מעיניי טענות הסניגור באשר לכך שהשוטר לא פירט בדיוק באיזה אופן עצר את הנאשם . עם זאת, אינני סבור כי מדובר בחסרים היורדים לשורשו של עניין . יושם לב כי השוטר קרא והתייחס בדוח לרוחב הכביש ורוחב השול, וזאת כפי הנראה בתגובה לטענתו הספונטנית של הנאשם במועד האירוע לפיה המשאית ירדה לשול הימיני. לא נשמעו מפיו של הנאשם טענות כנגד טעות בזיהוי על ידי השוטר, וגם מסיבה זו אינני רוצה לתת משקל רב להעדר הפירוט בעניין.

לאור כל האמור, ועל אף שמדובר בעדות יחידה , אני מחליט להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ניתנה והודעה היום כ"ח תשרי תשע"א, 06/10/2010 במעמד הנוכחים.

מרדכי כדורי, שופט

גזר דין

לנאשם נמסרה הודעת תשלום קנס ע"ס 500 ש"ח, בה יוחסה לו עבירה של חציית קו הפרדה רצוף.

לאחר ניהול הוכחות הורשע הנאשם בעבירה הנ"ל.

שעה שנאשם בוחר לנהל משפט הוכחות בעניינו אין בית המשפט כבול לסכום הנקוב בהודעת תשלום הקנס (ע"פ (ירושלים) 2452/08 פדרמן נ' מדינת ישראל).

כאשר נאשם בוחר להישפט על עבירת קנס הוא לוקח סיכון כי ביהמ"ש יתן דעתו גם על נסיבותיו הכלליות של האירוע ושל הנאשם, וישית עליו עונש מתאים (ע"פ (י-ם) 5081/09 פלומבו נ' מדינת ישראל).

המחוקק אפשר לנאשם לשלם סכום קנס מינימלי ומופחת, מבלי להדרש להליכים משפטיים. אם נדרשו הליכים משפטיים והנאשם הורשע, לא יפחת הקנס שיוטל עליו מהסכום הנקוב בהודעת הקנס (סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי).