מדינת ישראל נ' דרבאשי

החלטה

החשוד נעצר על ידי המשטרה אתמול.

המשטרה מייחסת לחשוד עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית. עסקינן בסם מסוג הירואין בכמות גדולה.

ב"כ המשטרה הציג מסמך שסומן כ-במ/1 וכן מסמך שסומן כ-במ/5 ומסמך שסומן כ-במ/3. לציין כי המסמכים הנ"ל משתלבים אחד עם השני ומלמדים על כך שקיים חשד סביר שהחשוד קשור לחשד המיוחס לו.

ב"כ המשטרה עתר להורות על הארכת מעצרו של החשוד למשך שלושה ימים, על מנת שיתאפשר למשטרה לבצע פעולות חקירה כמפורט בנספח במ/2.

ב"כ החשוד עתרה להורות על שחרורו.

ב"כ החשוד טענה כי הסמים נתפסו בחצר ולא ברשות החשוד.

ב"כ החשוד טענה כי המשטרה הביאה את החשוד לבית המשפט לאחר המועד ומשכך נפגמו זכויותיו ומעילה זו בלבד יש להורות על שחרורו.

שקלתי את טיעוני הצדדים.

אני סבורה כי יש לאפשר למשטרה בנסיבות אלה, לאחר שמצאתי כי קיים חשד סביר שהחשוד קשור לחשד המיוחס לו ובנסיבות בהן החשד המיוחס לחשוד מעלה חשד כבד למסוכנות לכאורה לציבור, כי יש מקום להורות על המשך מעצרו של החשוד, כפי שמתבקשת אני להורות בהתאם לבקשת המשטרה.

סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), עניינו, בין השאר, הארכת מעצרו של אדם אם שוכנע השופט כי קיים חשד סביר שהאדם עבירה שאיננה חטא ומתקיימות אחת מהעילות האלה. עילה מס' 2 עניינה: "קיים חשד סביר שהחשוד יסכן בטחונו של אדם, בטחון הציבור או את בטחון המדינה".

לטעמי לא קיים ספק שאם אכן החשד הסביר המיוחס לחשוד הינו החזקת כמות גדולה של סם מסוג הירואין, עסקינן בחשוד שנשקפת ממנו מסוכנות רבה.

באשר לטענת ב"כ החשוד לפיה המעצר אינו חוקי, הואיל ומעצרו של החשוד הסתיים בשעה 12:00, החשוד נעצר ב-12:00 והיה על המשטרה להביאו בפני שופט בתוך 24 שעות ממעצרו.

ב"כ המשטרה הבהיר כי המשטרה טרחה ונסעה לבית המעצר באבו כביר על מנת להביא החשוד לבית המשפט בזמן. יחד עם זאת, לא עלה בידי המשטרה להביא החשוד בזמן לבית המשפט והחשוד הובא בסביבות השעה 12:15- 12:20 לבית המשפט, הואיל ובשל תרגיל משטרתי לא ניתן היה להוציא את החשוד מבית המעצר.

לגופו של עניין, אני סבורה כי הגם שהיה על המשטרה להביא החשוד במועד לבית המשפט, אין מקום להורות על שחרורו של החשוד בשל העובדה שהחשוד הובא באיחור של כרבע שעה עד כמחצית השעה.

בבש"פ 3979/98 כב' בית המשפט קבע כדלקמן: "גם מקום שבו בית המשפט סבור שהעיכוב היה שלא כדין, אין בית המשפט פטור מלדון בבקשת המעצר המובאת לפניו לגופה ולהחליט אם קיימת בפניו עילה להורות על מעצר. בודאי שאין בית המשפט רשאי להתעלם מבקשת המעצר שבפניו, כביטוי למורת- רוח מכך שהמשטרה עיכבה את החשוד מעבר לזמן המותר.

אני סבורה כי במקרה הנדון לא נותר המשיב במעצר בטרם הובא בפני שופט מתוך מטרה לפגוע בזכויותיו, אלא בשל אילוצים לפיהם לא עלה בידי המשטרה "למשוך" את החשוד מבית המעצר.

סוף דבר, אני מורה על מעצרו של החשוד עד ליום ה', 16.9.10 שעה 16:00.

ככל שהמשטרה תעתור להורות על המשך מעצרו, יובא החשוד לבית המשפט עד לשעה 09:30.

ניתנה והודעה היום ו' תשרי תשע"א, 14/09/2010 במעמד הנוכחים.