מדינת ישראל נ' דראושה ואח'

פסק דין

בפני תביעה לתשלום פיצויים על נזקים שנגרמו לרכבה של התובעת באירוע של תאונת דרכים בה היה מעורב רכב נהוג בידי הנתבע 1 מבוטח אצל הנתבעת 2.

התאונה אירעה בכביש מספר 65 מכיוון תחנת עירון, צפונה , אחרי הכפר מוסמוס . התאונה היתה בעיקול דרך ימינה . הרכב של התובעת ובו שני מתנדבי משטרת התנועה, החנו את הרכב בשולחי הכביש לע מנת לטפל באירוע של תאונה אחרת . באותו כיוון בו חנה רכב התובעת נסע הנתבע 1 כשהוא נוהג ברכב המבוטח אצל הנתבע 2, ותוך כדי כך התקרב אל רכב התובעת ופגע בו .

התובעת טוענת כי האחריות לתאונה נופלת על שכמו של הנתב 1. הנתבעים טוענים כי הרכב המשטרתי חנה בעיקול דרך קשה, היה מוסתר מעיני הנהגים, וללא כל אמצעי אזהרה , וכי הנתבע 1 הופתע לרואת את הרכב ולא יכול היה למנוע פגיעה בו.

מהעדויות ששמעתי , התברר כי אכן מדובר בעקומה קשה ימינה , לפני תחילת הישורת לכיוון צומת מגידו, הרכב המשטרתי חנה חלקו על השול הצר וחלוק על הכביש, שדה הראיה במקום מוגבל , וכי למעשה התאונה אירעה בזמן ששותפו של הנהג, כבר קיפל את האוהל, אמצעי האזהרה שהוצב בצד הכיש על מנת להזהיר מפני העובדה כי הרכב חונה בחלקו על הכביש .

כל הנסיבות הנ"ל הן נסיבות לטובת גרסת ההגנה . כאשר רכב חונה בחלקו על הכביש, מאחורי עיקול קשה בו שדה הראיה מוגבל, בכביש בין עירוני סואן, יש משום יצירת סיכום ע"י נהגו, כדברי חז"ל " המניח את הכד בקרן זווית, בא אחר ושברה – פטור " .

יש לייחס רשלנות לנהג הרכב המשטרתי כאשר העמיד את הרכב במקום שהעמיד ובצורה שהעמיד.

מאידך אין ספק , כי בעיקול דרך בו הראות מוגבלת , על נהג המשאית לנהוג במשנה זהירות, ולהתאים את מהירות נסיעתו לאפשרות קיומן של הפתעות , לנהוג בצד השמאלי ביותר של הנתיב , או בנתיב השמאלי ביותר אם יש יותר מנתיב אחד בכביש .

נראה לי כי הנתבע , לא קיים את חובתו הנ"ל , ועל כן גם הוא נושא באחריות לתאונה .

הייתי מחלק תא האחריות בין שני נהגים בחלקים שווים .

נזקה של התובעת בתאונה 4000 ₪ כולל נזק ושכ"ט שמאי .

אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את הסכום של 2000 שח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 896 ₪ .

ניתן היום, י"ד אדר ב תשע"א, 20 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: