מדינת ישראל נ' דפוס

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996, כשלצידה הסכמה של התביעה כי המשיב ישהה בחלופת מעצר הכוללת, בין היתר, מעצר בית מלא.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של איומים, העלבת עובד ציבור, היזק לרכוש במזיד, ותקיפת שוטר.

בהמשך תוקן כתב האישום על-ידי התביעה כך שנמחקה עבירת תקיפת השוטר.

המשיב שוחרר ביום 23/05/10 וזאת עד לדיון בבקשה גופה, בתנאים הכוללים מעצר בית מלא, ערבויות כספיות והפקדה במזומן.

ב"כ המשיב אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות למשיב, ואולם מבקש הוא להפנות לנסיבות התיק אשר מציירות תמונה שונה מזו המצטיירת בכתב האישום.

לדבריו, מחומר הראיות בתיק עולה כי המשיב יצא בשעות הלילה המאוחרות ממועדון בו בילה, כשהוא תחת השפעת אלכוהול, וכאשר ניגש אליו שוטר החל בהשפעת האלכוהול לקללו ולאיים עליו.

ב"כ המשיב מפנה את בית המשפט לעובדה כי המשיב לאחר הארוע נמצא כשהוא חבול וחבלותיו תועדו הן על-ידי החוקר המשטרתי שגבה הודעתו והן בדו"חות רפואיים כאשר נלקח לטיפול לבית החולים.

ב"כ המשיב מעלה תמיהה הכיצד ייתכן כי למקרא כל דו"חות הפעולה המצויים בתיק עולה כי המשיב לא התנגד למעצרו בכל שלב ולא הפעיל אלימות כלשהי, אשר הצדיקה הפעלת אלימות כנגדו, ובכל זאת נמצא בסופו של יום כשהוא חבול וחבלותיו נגרמו כתוצאה מאלימות אשר לטענתו הופעלה נגדו על-ידי השוטרים ללא כל הצדקה.

ב"כ המשיב מפנה את בית המשפט לעובדה כי המשיב אף הגיש תלונה במח"ש כנגד השוטרים.

ב"כ המשיב אכן מסכים כי מעשיו של המשיב ראויים לכל גנאי, והתנהגותו מכוערת ולא ראויה, ואף מהווה היא התנהגות פלילית, יחד עם זאת לדבריו, עבירות היזק בזדון והעלבת עובד ציבור, אינן מקימות עילת מעצר.

ככל שעבירת האיומים מקימה עילת מעצר בדמות מסוכנות, הרי שמדובר במסוכנות מן הרף הנמוך, מה גם שהדברים נאמרו מפי המשיב כאשר היה תחת השפעה כבדה של אלכוהול ולא מתוך מחשב צלולה וכוונה ברורה לומר אותם. ב"כ המשיב טוען כי אינו מקל ראש במעשי המשיב ואולם, לא ניתן להתעלם מהנסיבות שאפפו אותם.

ב"כ המשיב אף אינו מתעלם מהמאסר על תנאי שתלוי ועומד כנגד המשיב, ואולם לטענתו אין בית המשפט בערכאה זו דן בעונש הראוי למשיב , באם ימצא אחראי בדינו, והגם שתלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי, אין הדבר מלמד על מסוכנות ברף הגבוה המצדיקה שלילה דרסטית של חירותו של המשיב על דרך הותרתו במעצר בית מלא.

ב"כ המשיב עותר להורות על שחרורו של המשיב ללא כל תנאי מגביל, ולחילופין, להורות על הותרתו במעצר בית לילי בלבד, אשר יבטיח שאירועים מן הסוג הנ"ל שארעו על רקע בילוי במועדון ושתייה יתרה, לא ישנו.

ב"כ המבקשת עותרת להותרת התנאים שנקבעו בענינו של המשיב על כנם, ולדבריה התנהגותו של המשיב והעובדה כי ביצע אותם על רקע שכרותו, מלמדים על המסוכנות הממשית הנשקפת מפניו. לדבריו מדובר בארוע מתמשך, במהלכו סירב המשיב להרגע, והתנהל באופן אלים ובוטה כלפי מס' רב של שוטרים.

ב"כ המבקשת מפנה לעובדה כי אך לאחרונה בינואר 2010 נגזר דינו של המשיב בגין עבירות כנגד שוטרים ועובדי ציבור והוטל עליו מאסר על תנאי בן 4 חודשים שהינו בר הפעלה בענייננו.

לדבריה, הדבר מלמד כי מדובר במשיב שאימת החוק אינה שרויה עליו הוא אינו מפנים את החובה הבסיסית לכבד את רשויות אכיפת החוק. נהפוך הוא, מדובר במי שמחציף ומתריס כלפי רשויות אכיפת החוק ופגיעתו בהם היא פגיעה בשלטון החוק גופו.

יאמר מיד כי אכן עבירות היזק בזדון והעלבת עובד ציבור, אינן מקימות עילת מעצר. מדובר במעשים מכוערים אשר יש ליתן עליהם את הדין בבוא העת, אך אין הם באים בגדר עבירות אשר מלמדות על מסוכנות המצדיקה מעצר.

עבירת האלימות הוכרה לא מכבר כעבירה המקימה עילת מעצר, ובוודאי שהדברים נכונים שעה שמדובר במי שתלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי בגין עבירות זהות שעניינן הפעלת אלימות כלפי שוטרים ועובדי ציבור.

נשאלת השאלה האם מדובר במסוכנות המצדיקה שלילה כה דרסטית של חירותו של המשיב בדמות מעצר בית מלא.