מדינת ישראל נ' דעאס(עציר) ואח'

נוכחים:

ב"כ המבקשת – עו"ד דן כהן

ב"כ המשיבים – עו"ד חזקיה ואליד

המשיבים הובאו באמצעות שב"ס

החלטה

בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי, (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו – 1996. כנגד המשיבים הוגש כתב אישום בעבירות של חטיפה ושוד של מחמוד מנסור (להלן גם: "המתלונן") תוך גניבת כסף ממנו ושימוש באיומים. המתלונן, עובד במאפיית בונז'ור (להלן גם: "המאפיה") בטירה, נוהג להפקיד בשם מעסיקו סכומי כסף בבנק הפועלים ובבנק לאומי בטירה.

כתב האישום

ביום 16.5.10 ביקש מעסיקו של המתלונן שיפקיד עבורו סך של 32,100 ₪ בבנק הפועלים בטירה וסך של 40,000 ₪ בבנק לאומי בטירה. המתלונן הפקיד את סכום הכסף הראשון בבנק הפועלים בטירה.

בצאתו מן הבנק, בשעה 12:05 או בסמוך לכך, הבחינו בו המשיבים, בזמן ששהו ברכבו של משיב 1 מסוג הונדה סיויק כחולה (להלן: "הרכב"), כשמשיב 1 יושב במושב הנהג ואילו משיב 2 יושב במושב האחורי.

המשיבים, אשר חשדו במתלונן כי הטריד טלפונית את אחותו הנשואה של משיב 1, קראו למתלונן להיכנס לתוך הרכב, זאת על מנת לחטוף אותו למקום מבודד בטירה ולהכות אותו. המתלונן ניגש אל הרכב וישב במושב שליד הנהג, כשדלת הרכב פתוחה. בשלב זה, חנק משיב 2 את המתלונן מאחור, ומשיב 1 החל בנסיעה פרועה אל עבר שדה במזרח טירה. במהלך הנסיעה, המשיך משיב 2 לחנוק את המתלונן מאחור ומשיב 1 נתן למתלונן אגרופים בפניו. בהגיעם לשדה, הורידו המשיבים את המתלונן מהרכב והחלו מכים אותו ובועטים בו בכל חלקי גופו. במהלך התקיפה, גנבו המשיבים מהמתלונן שרשרת זהב, צמיד ו-2 טלפונים ניידים.

בשלב זה, הבחינו המשיבים כי המתלונן מחזיק מתחת לחולצתו מעטפה ובה מזומנים. המשיבים נטלו את המעטפה שהכילה 40,000 ₪ ואיימו על המתלונן כי יהרגו אותו אם יתלונן במשטרה. המשיבים נמלטו מהמקום.

כתוצאה מתקיפת המתלונן על ידי המשיבים נגרמו למתלונן המטומות בכל חלקי גופו ובפניו והוא נזקק לטיפול רפואי בבית חולים.

במעשיהם האמורים לעיל, כפו המשיבים על המתלונן בכוח ובאיומים ללכת מן המקום בו הוא נמצא. במעשיהם האמורים לעיל, גנבו המשיבים מן המתלונן דבר, תוך שימוש בכוח ובאיומים. לאור האמור לעיל הואשמו המשיבים כי ביצעו חטיפה – עבירה בניגוד לסעיף 369 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק") ושוד מזויין – עבירה בניגוד לסעיף 402(ב) לחוק.

טענות המבקשת:

המבקשת טוענת כי יש לה ראיות לכאורה טובות להוכחת אשמתם של המשיבים וביניהן: תלונתו המפורטת של המתלונן כנגד המשיבים, אותם הוא מכיר מהעיר טירה; תעודת רופא ותמונות המתעדות את החבלות שנגרמו למתלונן כתוצאה ממעשי התקיפה והשוד; גרסתו המפלילה של המשיב 1 לפיה תקף את המתלונן בשל חשדו שהמתלונן הטריד את אחותו הנשואה. משיב 1 הכחיש כי גנב מהמתלונן דבר כלשהו. גרסתו של משיב 2 קושרת אותו בנוכחות במקום התקיפה.

המבקשת טוענת שכנגד המשיבים קמה חזקת המסוכנות הקבועה בסעיף 21 (א)(1)(ג)(4) לחוק שכן המדובר בעבירה שנעשתה תוך נקיטת אלימות חמורה ובאכזריות.

למשיב 1 רישום ללא הרשעה בעבירה של ניסיון לגרימת נזק במזיד לרכב. המבקשת טוענת כי אופייה האכזרי של התקיפה, חטיפתו של המתלונן באמצעות רכב במרכזה של עיר בצהרי היום, גניבה של 40,000 ₪ ורכוש נוסף מהמתלונן, מלמדים על המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיבים למתלונן בפרט ולציבור בכלל. לדעתה של המבקשת אין בחלופה כדי לענות על תכלית המעצר.

טענות המשיבים:

ב"כ המשיבים סבור שאין ראיות לכאורה ולחילופין טוען לחולשה בראיות. כן לטעמו יש להורות על שחרורם של המשיבים לאלתר, וזאת מבלי הצורך לשלוח אותם לקבלת תסקיר. לחילופין טוען ב"כ המשיבים שגם אם יגיע בית המשפט למסקנה שיש ראיות לכאורה, ויש עילת מעצר, מבקש הוא לשחררם לחלופת מעצר ולחילופי חילופין מבקש מבית המשפט, בכל מקרה, במידה ויגיע למסקנה כי המשיבים מסוכנים, לשלוח אותם לקבלת תסקיר מעצר בעניינו.

לטעמו של ב"כ המשיבים כתב האישום מטעה באופן שמציג את המתלונן כקורבן וכטלית שכולה תכלת באופן שהרקע לכתב האישום הינו תכנון לשוד וגניבת כספים. המדובר בהצגה מוטעית של האירועים וזאת מאחר שמדובר במתלונן שהוא כהגדרת ב"כ המשיבים "עבריין וסוטה מין" שמנצל עבודתו במאפיית בונז'ור בטירה ומטריד בחורות. לטענת המשיבים המתלונן הטריד את אחותו של המשיב 1 באמצעות הטלפון.