מדינת ישראל נ' דעאס(עציר) ואח'

החלטה

בכתב אישום שהוגש נגד המשיבים מייחסת להם המבקשת ביצוע עבירות רכוש הקשורות ברכב בשלושה אישומים:

באישום הראשון מייחסת המבקשת למשיבים מעשה גניבת רכב מסוג מזדה 6 בראשון לציון ביום 26.6.11 (להלן – "הרכב הגנוב");

באישום השני מיוחס לשלושתם פירוק לוחית רישוי מרכב מסוג מזדה 3 בהוד השרון ביום 19.7.11, והרכבתה על גבי הרכב הגנוב (וכן הרכבת לוחית הזיהוי של רכב מסוג יונדאי גטס שנגנב ביום 11.6.11 על גבי רכב המזדה 3);

באישום השלישי מיוחס למשיבים מעשה התפרצות לרכב מסוג פולקסווגן בהרצליה-פיתוח ביום 1.8.11, וכן עבירות נלוות הקשורות לניסיונם להימלט משוטרים שהגיעו למקום. כאמור באישום השלישי, המשיבים הגיעו למקום ההתפרצות ברכב הגנוב מושא האישומים הראשון והשני;

עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים. בקשה זו נדונה לפניי במסגרת תורנות בבית משפט השלום בפתח תקווה ביום 24.8.11. בדיון זה הסכימו ב"כ המשיבים לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישום השלישי, אך כפרו בקיומן בנוגע לאישומים הראשון והשני. לאחר שמיעת טענות הצדדים, דחיתי את מועד מתן ההחלטה בנוגע לראיות לכאורה, ובד בבד הוריתי לשרות המבחן לערוך תסקירים אודות המשיבים. הוחלט כי החלטה בנוגע לראיות לכאורה תישלח לצדדים עד למועד הדיון הבא באמצעות הפקס.

לאחר עיון בחומר הראיות שבתיק החקירה הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את טענת המשיבים בנוגע לראיות לכאורה ביחס לאישומים הראשון והשני.

המבקשת לא הניחה לפניי ראיות ישירות המסבכות את המשיבים באישומים אלה (להבדיל מן האישום השלישי, הנשען במידה רבה על דו"חות פעולה של שוטרים שצפו במתרחש), אלא מסתמכת היא על חזקה תכופה, בצירוף שתיקתם של המשיבים בחקירה.

דעתי היא כי אין די באלה כדי לבסס את האישומים האמורים נגד המשיבים במידה המעמידה פוטנציאל סביר להרשעתם בגניבת הרכב הגנוב ובזיוף זהותו. אכן, ישנן בתיק החקירה ראיות מספקות לכך כי המשיבים הגיעו ביום 1.8.11 למקום הפריצה מושא האישום השלישי ברכב הגנוב, ובתוך הרכב הגנוב מצאו השוטרים כלי פריצה רבים ומגוונים – כמתואר בכתב האישום. המשיבים שמרו בחקירתם על זכות השתיקה, ועל כן ישנה תשתית מספקת לקבוע כי יש להם קשר לרכב הגנוב. אלא, שאין די בראיות אלה כדי לקשור את המשיבים למעשה גניבת הרכב האמור ולמעשה זיוף זהותו.

זאת בראש ובראשונה משום שהמעשים מושא האישומים הראשון והשני התרחשו זמן רב יחסית טרם המועד בו התרחש האישום השלישי. גניבת הרכב הגנוב בוצעה חמישה שבועות טרם תפיסת המשיבים במסגרת אירועי האישום השלישי, ומעשה זיוף זהותו בוצע 12 יום לפני כן. אלה הם פרקי זמן ארוכים יחסית, אשר אינם מקימים ברגיל חזקה תכופה ביחס לכלי רכב. בהחלט יתכן כי במהלך אותן תקופות קיבלו המשיבים, או מי מהם, את הרכב הגנוב מצד ג', והשתמשו בו באישום השלישי לצרכיהם.

העובדה כי עובדות האישום השלישי קושרות שלושה אנשים לרכב הגנוב מרחיקה עוד יותר את האפשרות לקבוע קיומה של חזקה תכופה בנסיבות המקרה. גם אם ניתן היה לקבוע, שמי מן השלושה שנתפסו עושים שימוש עברייני ברכב הגנוב ביום האירוע המתואר באישום השלישי, אחראי מכוח חזקה תכופה לגניבתו ולשינוי זהותו, אין ראיות לכך שאף האחרים אחראים למעשה. אמנם כל השלושה שתקו בחקירתם, אך אין בכך כדי להביא למסקנה אחת ויחידה כי שלושה הם שביצעו את המתואר באישומים הראשון והשני (ולא אחד או שניים מהם).

לא אוכל לקבל בהקשר זה את טענת המבקשת כי יש לתת משקל לכך שהעבירות המיוחסות למשיבים באישום הראשון דומות לחלק מאלה המיוחסות להם באישום השלישי. דמיון בעבירות, להבדיל מדמיון בשיטת הביצוע, אינו יכול לשמש תחליף לקיומן של ראיות לכאורה. מבלי לקבוע מסמרות בדבר, אעיר כי בהחלט ייתכן שאם המבקשת הייתה מציגה ראיות לפיהן מעשי גניבת הרכב הגנוב והמתואר באישום השלישי בוצעו באותה שיטת ביצוע ייחודית, כי אז היו בתיק זה ראיות לכאורה במידה מספקת. לא כך אירע בענייננו.

סוף דבר, אין לי אלא לקבוע כי המבקשת לא הציגה ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיבים בכל הקשור באישומים הראשון והשני.

בהתאם להסכמת המשיבים, תישלח להם החלטה זו באמצעות הפקס. המזכירות תודיע.

ניתנה היום, כ"ח אב תשע"א, 28 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: