מדינת ישראל נ' דסטה(עציר)

החלטה

1.נגד המשיב הוגש ביום 11.1.2010 כתב אישום (ת"פ 12227-01-10) המייחס למשיב עבירה של פריצה לבנין שאינו דירה או בית תפילה, עבירה לפי סעיף 407(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על-פי הנטען בכתב-האישום התפרץ המשיב ביום 8.1.2010 לפנות בוקר למקלט המצוי במרכז מסחרי בפרדס-חנה, תוך שהוא מנפץ חלון זכוכית שמעל דלת הכניסה ונכנס למקום כדי לבצע בו גניבה.

2.בפני בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו. לטענת המבקשת מתקיימים מלוא התנאים למעצרו של המשיב כמבוקש על-ידה. טענותיה של המבקשת הן אלה: נגד המשיב ראיות טובות לכאורה להוכחת המיוחס לו בכתב-האישום. לחובת המשיב עומד גיליון הרשעות הכולל הרשעה קודמת במספר עבירות וביניהן עבירות אלימות ושתי עבירות של פריצה לבניין שאינו דירה וביצוע גניבה, כשבגין הרשעה זו אף תלוי ועומד נגד המשיב מאסר על תנאי בר הפעלה בן עשרה חודשים. במקביל הוגש נגד המשיב כתב-אישום נוסף בבית-משפט זה אשר נסב על אירוע התפרצות לבנין שאינו דירה מיום 29.10.2009 וביצוע גניבה והיזק לרכוש במזיד. עוד נסמכת הבקשה על הטענה כי קיים יסוד סביר לחשש שאם ישוחרר המשיב ממעצרו יסכן את שלום הציבור, בטחונו ורכושו. בטיעוניו בפני בעל-פה הוסיף ב"כ המבקשת והטעים כי המשיב ביצע את העבירה המיוחסת לו על רקע היותו תחת השפעת אלכוהול וכי נסיבות ביצוע העבירה ועברו של המשיב מעידים על קיומה של מסוכנות שלא ניתן לאיין בחלופת מעצר.

3.מנגד טוענת ב"כ המשיב כי אין בחומר החקירה ראיות לכאורה הנסבות על העבירה בגינה הועמד המשיב לדין, היינו, עבירות המצביעות על כך שהמשיב התפרץ למקלט המתואר בכתב האישום בכוונה לבצע בו גניבה או פשע. עוד נטען, בהקשר זה, כי לא ידוע למי שייך המקלט האמור ומה יש בו וכי אין שום ראיה שהיה מה לגנוב בו. גם מכך שהמשיב נתפס במרחק של כ-20 מטר מן המקלט, לאחר שיצא ממנו, מבלי שנתפס בחזקתו רכוש שנגנב יש להסיק שאין בנמצא ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת למשיב וכי למעשה לא נעברה על-ידי המשיב כל עבירה שניתן להעמידו לדין בגינה. לעניין עברו הפלילי של המשיב, נטען כי מאז הרשעתו בבית-משפט לנוער עבר המשיב הליך טיפולי וכי אין מדובר במי שהפך עבירות רכוש לאורח חיים. על בסיס זה הטעימה ב"כ המשיב כי אין מקום להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, ויש להסתפק בחתימתו של התחייבות להופיע לדיונים במשפטו או לחלופין להורות על חלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא בבית הוריו.

3.לאחר שעיינתי בחומר החקירה מצאתי שיש בנמצא ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים למשיב. מעדותו של עד הראייה מר אופיר עברי עולה כי המשיב נכנס בפועל למקלט ולאחר מכן יצא ממנו. המשיב עצמו הצביע על המקום ממנו נכנס למקלט, במהלך דו"ח הובלה והצבעה שבוצע במהלך מעצרו, ואמר: "זה החלון שהתכוונתי אליו בחקירה שפרצתי למקלט ומפה הכנסתי את חלק מגופי העליון ומפה נחתכתי ביד אבל לא גנבתי כלום". בחקירתו הודה המשיב בשבירת החלון שדרכו נכנס למקלט, ולו גם באופן חלקי (לטענתו היה החלון שבור חלקית והוא שבר אותו כדי להיכנס למקום). כשנתפס המשיב בקרבת המקלט היו על כפות ידיו כתמי דם שתועדו בתמונות. כתמי דם נמצאו ותועדו גם על משקוף החלון שדרכו נכנס המשיב למקלט. בתגובתו הראשונה שניתנה מיד לאחר מעצרו, בסמוך למקלט, אמר המשיב כי פרץ למקום כי רצה להביא כסף לאימא שלו. בחקירתו בשלב מאוחר יותר הכחיש המשיב אמירה זו, אך מאידך ציין שהוא אינו יודע מדוע רצה לפרוץ למקלט שכן היה שיכור בעת מעשה.

4.בשלב זה של בדיקת חומר החקירה במשקפיים של ראיות-לכאורה די בכך שקיימת תשתית ראייתית שבמצטבר ובהצטרף מרכיביה למכלול מעידה לכאורה על ביצועם של המעשים המיוחסים למשיב בכתב-האישום. אין צורך שכל ראיה תאשש כשהיא לעצמה את מלוא יסודות העבירה בגינה הועמד המשיב לדין. בשלב זה אף אינה נבחנת מהימנות הראיות, וודאי מקום שהמשיב לא הציג גרסת הגנה עקבית ואחידה שיש בה כדי לפגום בכוחן של הראיות לכאורה הפועלות לחובתו.

5.עברו של המשיב, ודאי על רקע גילו הצעיר (18.3 שנים), פועל לחובת המשיב. בבית-משפט לנוער הורשע המשיב על-פי הודאתו בשתי עבירות של פריצה לבניין שאינו דירה וביצוע גניבה, האחת מיום 13.12.2006 והשנייה מיום 16.1.2007. גזר-הדין בגין עבירות אלה ובגין עבירות נוספות הכרוכות באלימות (חבלה כשהעבריין מזויין, חבלה חמורה, החזקת אגרופן/סכין למטרה לא כשרה ופציעה) ניתן ביום 5.2.2008, תוך הטלת מאסר על תנאי בן 10 חודשים למשך שנתיים כאמור בגזר-הדין. עיון בגזר-הדין מעלה כי עבירות האלימות שבגינן הורשע המשיב בוצעו אף הן בעת שהמשיב היה נתון להשפעת אלכוהול. כאמור, בנוסף לכתב-האישום בהליך זה הוגש נגד המשיב כתב-אישום המייחס לו עבירה נוספת של פריצה לפי סעיף 407(א) לחוק העונשין וכן עבירה של היזק לרכוש במזיד, כל זאת בגין אירוע מיום 29.10.2009. כשהדברים נשקלים ביחס לגילו הצעיר של המשיב, עולה מהם תמונה של התנהגות עבריינית החוזרת על עצמה ושטמון בה מימד של מסוכנות לציבור.

6.לאחר ששקלתי את הדברים, אני סבורה כי יש בהם להקים עילת מעצר על-יסוד הוראת סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. אף שעל-פי חוק המעצרים עבירה מן הסוג המיוחס למשיב אינה מקימה מסוכנות סטטוטורית, ניכרת נטייה גוברת והולכת להכיר בעבירות רכוש מסוג זה, כשהן אינן אירוע בודד אלא דפוס החוזר על עצמו, כמבססות עילה למעצר עד תום ההליכים [בש"פ 3453/05 אברג'יל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 19.4.2005) והאסמכתאות הנזכרות שם].

7.יחד עם זאת יש להוסיף ולבדוק אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בחלופה שפגיעתה בחירותו של המשיב פחותה. מגזר-הדין שניתן בעניינו של המשיב בבית-המשפט לנוער ביום 5.2.2008 עולה כי הוגשו על-ידי שירות המבחן לנוער תסקירים שמסקנתם הייתה כי יחסי הוריו של המשיב מורכבים, כי הורי המשיב התקשו להציב לו גבולות וכי בכל הקשור לשתיית אלכוהול מגיל צעיר הושפע המשיב מהתנהגות הוריו ובמיוחד אביו. על-רקע דברים אלה מתעורר חשש כי אין מקום להורות על חלופת מעצר שביטויה במעצר בית מלא תחת פיקוח הוריו של המשיב. וודאי שאין מקום להורות כך מבלי שיינתן בעניין זה תסקיר מלא ועדכני של שירות המבחן.

8.לפיכך אני מורה לשירות המבחן להכין ולהעביר לבית-המשפט בהקדם האפשרי ולא יאוחר מיום 7.2.2010 תסקיר אשר יבחן קיומה של חלופת מעצר הולמת על רקע מכלול נסיבות העניין. ככל שיומלץ על חלופה כאמור, יבחן שירות המבחן את מידת יכולתם של המשיב ומשפחתו ללוותה בהפקדת סכומים או ערבויות להבטחת תנאי שחרור בערובה. אך מובן שאין באמור לעיל משום חיווי דעה על-אודות אימוצה של חלופת מעצר, בטרם הוצעה חלופה כזו ונבחנה לגופה. עד למתן החלטה אחרת יוותר מעצרו של המשיב בעינו.

המזכירות תמציא ההחלטה באופן מיידי לשירות המבחן.

התיק נקבע בפני להמשך דיון בבקשה ליום 3/2/2010 בשעה 08:30. כעד מועד זה יעשה מאמץ להביא בפני ביהמ"ש תסקיר שירות המבחן.

ניתנה והודעה היום כ"ח טבת תש"ע, 14/01/2010 במעמד הנוכחים.

קרן אניספלד, שופטת

א.שהרבני

הוקלד על ידי: אורנה שהרבני התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: