מדינת ישראל נ' דמקה(עציר)

הכרעת דין

1.הנאשם הואשם באיומים שהושמעו, עפ"י הנטען, כלפי אמו ואחיו. עסקינן בארוע מיום 19.4.10, ערב יום העצמאות. בכתב האישום נרשם, בשוגג, שעה 10:30. הארוע, עפ"י העדויות, התרחש בערב.

2.האם, זמדה דמקה - ע"ת 4, העידה שכאשר בנה, הנאשם, לא שותה הכל בסדר. כשהוא שותה הוא שובר כל מיני דברים בבית, דופק בדברים, מבהיל אותה. לה יש לחץ דם, היא לא אישה בריאה, ובגלל הבעיות האלה דיווחה למשטרה. "...ואני מפחדת שיקרה לי משהו בעקבות הרעשים שהוא עושה כשהוא שיכור" (עמ' 24 ש' 2 - 3).

באותו ערב רצתה ללכת לישון. הוא הגיע שיכור, עשה בלאגן והיא נבהלה. הוא שתה. היה לו בקבוק בירה ביד. הוא שבר את הבקבוק, אמר שישתה אקונומיקה וימות. היא פחדה שהוא לא מודע למה שעושה, יצאה מהבית והלכה לדווח לאחיו.

"כשהוא שבר את הבקבוק פחדתי שהוא ירביץ לי אז יצאתי, פחדתי נבהלתי" (עמ' 22 ש' 8). כן העידה שאמר "היום אני אהרוג אותך וגם אני אמות... (עמ' 22 ש' 10). בחקירה הנגדית אישרה שהבקבוק נפל לו מהיד. היא לא ידעה לומר האם התכוון לזרוק עליה. כששמעה שנשבר נבהלה. היא ביקשה שישוחרר מהמעצר ושיתנו לו בית כי הוא מפריע לה כשהוא שותה. הוא לא יודע מה הוא עושה והיא כל פעם נבהלת.

3.השכנה, אוולין וענונו - ע"ת 3, אשר גרה קומה מתחתיה, תמכה בדבריה. בערב יום העצמאות היא שמעה הרבה רעש, הוא כנראה קילל. "הוא שותה המון לוקח את הדלת מתחיל לטרוק אותה, אנחנו רגילים" (עמ' 17 ש' 25). מאחר ולא פתח לשוטרים את הדלת הם נכנסו באמצעות סולם מהחצר שלה. היא העריכה שהוא הזמין את המשטרה ואמבולנס כי השתכר מאוד.

4.מי שבפועל הזמין את המשטרה היה האח, דמקה מולה - ע"ת 1. אמו הגיעה לביתו ואשתו קישרה ביניהם טלפונית, מאחר ויצא עם ילדיו לחגוג. האם אמרה שאחיו, הנאשם, איים עליה, שהוא רוצה להרוג אותה וביקשה שיזמין משטרה וכך עשה. היא נשמעה לו מפוחדת. כשהמשטרה עלתה לבית, הנאשם לא רצה לפתוח והם נכנסו דרך חצר השכנה. כשנכנסו, ביקשו ממנו להביא לו נעליים והוא הביא. אז אמר לו אחיו ליד השוטרים "אתה מת". הוא לא זכר שבדירה שוחח עמו באמהרית ואמר לו לצאת מהבית וגם לא הבין שנחקר תחת אזהרה לגבי אותה אמירה.

5.שוטר הסיור, רס"ל שימי ראש - ע"ת 5, קיבל דיווח על ארוע של איומים ותקיפה כלפי אמא שברחה מהבית לבן. הוא פגש את האח הגדול, מולה, שסיפר כי אמו ברחה מהבית בגלל אחיו. שאחיו בבית שיכור. שתקף אותה ואיים עליה. לבקשתו זימן את האם והוא גבה את עדותה בתרגומו. לאחר שנכנסו לבית דרך השכנה, מאחר והדלת היתה נעולה מבפנים ולא ניתן היה לפותחה באמצעות המפתח, הנאשם נבהל והתחיל לצעוק. הוא לא הבין מדוע המשטרה אצלו בבית. בסלון ראה שברי זכוכית של בקבוק על הרצפה. מאחר והאם אמרה שרוצה להתאבד ובקבוק אקונומיקה נמצא מתחת למיטה, שאל אותו האם שתה מהבקבוק. הנאשם השיב בשלילה ואמר ששתה בירה. בשלב שהורד במדרגות אמר שבשבילו אחיו נחשב כמת. כשנאמר לו שהנאשם מכחיש כי איים על אחיו השיב "הוא צעק בצורה מאיימת, הרים גם את היד, אני זוכר היה עצבני ואמר לו שהוא נחשב כמת" (עמ' 25 ש' 21 - 22). במזכר שתעד מאוחר יותר את אותה אמירה, לא תאר את הדברים הנוספים - ת/2. כן ציין שבדירה דיברו אמהרית. גם לגבי האם העיד שנראתה מאוד מפוחדת וקצת בוכיה, הגם שהדברים לא תועדו על ידו בכתובים. המעצר בוצע ביום 20.4.10, שעה 00:20 - ת/3.

6.הנאשם העיד שבקבוק הבירה נפל לו מהידיים. אמו הלכה לאחיו, באה משטרה ועצרה אותו. הוא הכחיש איומים כלפי האם ואמר שהאם אומרת במשטרה את כל מה שאחיו אומר לה להגיד. כשנאמר לו שאחיו העיד שבדירה אמר לו שהוא מת בשבילו לא הכחיש. כל שאמר "קילל אותי קיללתי אותו". את תוכן האיומים כפי שנרשמו ע"י השוטר במזכר "אתה נחשב בשבילי כמת אתה לא אח שלי" לא זכר. כשנשאל האם שתה הרבה השיב שתי בירות, אך לא היה ממש שיכור. בהמשך, כשנאמר לו שלשוטרים אמר ששתה 3 בקבוקי בירה והוא שיכור אישר שהיה שיכור. הוא שלל שאמר לאמו שישתה אקונומיקה וגם לא ראה בקבוק אקונומיקה מתחת למיטה.

בהודעתו שלל איומים כלפי אחיו ואמו. אמר שאוהב את אמו ושאחיו לא מת, שהוא אחיו.

7.גובה אמרתו מיום 22.4 - ת/1, החוקר צבי טיפנברונר - ע"ת 2. באזהרה צויין "בהמשך לחקירתך מיום 20.4.10...". ההודעה הקודמת לא הוגשה. הוא גם גבה את הודעות האח והאם יום קודם וכן את עדות השכנה לגבי ארוע שארע 4 חודשים קודם ולגבי אותו ארוע. הוא אישר שהאם תחילה דיברה על תקיפה, אח"כ אמרה שהתקיפה ארעה לפני 4 חודשים ובסוף אמרה שאז לא היתה תקיפה אבל היא פחדה שיתקוף אותה.

8.במחלוקת שבין הצדדים, רואה להעדיף את גרסת האם אף שעדות יחידה היא בפני, בהיותה נתמכת בעדויות השכנה, הבן ושוטר הסיור. על פניו לא נראה שהאם ואח מנסים להפריז בעדותם ולהרע עמו. הם תארו את פחדם מפניו ואת מעשיו בהיותו שיכור, כאשר השכנה אישרה את עדותם. לגבי הארוע הספציפי, שוטר הסיור הבחין אף הוא בשברי הבקבוק ובבקבוק האקונומיקה תחת המיטה. משאישר הנאשם את היותו שיכור, אחרי תקופה, שלדבריו, לא שתה, ניתן להבין על שום מה לא זכר הרבה מן המיוחס וגם לא שלל את שנטען כי אמר לאחיו, בציינו כי קיללו האחד את השני.

באשר לבקבוק, משלא הואשם בגרימת היזק לרכוש במזיד, איני רואה צורך לקבוע האם נזרק במכוון או נפל ונשבר.

9.מכל מקום, עפ"י העדויות, הושמעו איומים כלפי האם, לרבות בפגיעה בעצמו, וכן כלפי האח, כשאיני רואה שוני מהותי בין הנוסח עליו העיד לנוסח שנרשם ע"י השוטר יום למחרת.

האוירה וההקשר הם אשר מקנים לדברים את המשמעות המשפטית, ומלמדים על כוונה להפחיד.

10.אשר על כן, הנני מרשיעה הנאשם בעבירה אשר יוחסה לו בכתב האישום, איומים, בניגוד לסעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

מסמכי המקור ת/1 - ת/3 הוחזרו לידי ב"כ המאשימה.

ניתנה והודעה היום י"ב תשרי תשע"א, 20/09/2010 במעמד הנוכחים.

שירה בן שלמה, שופטת

הכרעת הדין נמסרה לצדדים לאחר שהובהרו עיקריה וחלקה מסעיף 8 הוקרא.

גזר דין