מדינת ישראל נ' דלל

החלטה

1.בפניי טענת הנאשם, לפיה אין עליו להשיב לאשמה עם תום פרשת התביעה, וכי יש לזכותו מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, באשר התביעה לא הוכיחה, ולו לכאורה, כי הנאשם ביצען, זאת מכוח סעיף 185 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982.

2.כתב האישום מייחס לנאשם עבירות של קבלת דבר במרמה, עבירה לפי סעיף 415(1) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 ועבירה על ייחוד התואר לפי סעיף 2(א) ו- 14(א) לחוק המהנדסים והאדריכלים, תשי"ח- 1958 (להלן: "החוק").

על פי עובדות כתב האישום, במשך מספר שנים, ולמצער בין יום 24.12.03 לחודש נובמבר 2005, נהג הנאשם לבצע עבודות אדריכלות שונות ברחבי ירושלים, תוך שהוא מציג עצמו כאדריכל, כשמסמכיו וחותמו נושאים את התואר "נ.דלל אדריכלות", כל זאת חרף העובדה כי הלה אינו רשום ואינו זכאי להיות רשום בעסק המהנדסים והאדריכלים. באמצעות מצג זה, נטען כי הנאשם קיבל כספים במרמה, בין היתר חתם על חוזה עם משפחת דוידוף ומשפחת כהן לבצע עבודות ברחוב ליכטמן בירושלים, וקיבל מהן 200 ₪ עבור הכנת התוכנית.

3.טענת הנאשם היא, כי לא עלה בידי המאשימה להוכיח שהנאשם אינו רשום בפנקס המהנדסים והאדריכלים, באשר לא הוצגה מטעמה ראיה מאמתת לעניין זה, זאת ועוד, לא הוכח כי הנאשם אינו זכאי להיות רשום בפנקס כאמור. נטען, כי נטל ההוכחה במשפט הפלילי מוטל על כתפי התביעה, ומשלא הוכיחה את יסודות האישום, הרי שלא ניתן לבסס את הרשעת הנאשם בדין.

הדברים אמורים ביתר שאת נוכח כך, שהתביעה ידעה כי אין הנאשם הדיוט במקצוע, וכי יש לו קשר הדוק למקצוע שכן למד אותו בעברו, הכל כפי העולה מגרסתו במסגרת חקירתו המשטרתית.

עוד נטען, כי טעתה התביעה משייחסה לנאשם עבירה לפי סעיף 2(א) לחוק, שהרי לא נטען כי הנאשם התחזה כאדריכל רשום, וכפי העולה מנוסחו של כתב האישום, הכוונה הייתה לייחס לו עבירה לפי סעיף 2(ב) לחוק, האוסר על נשיאת התואר אדריכל או כל תואר הדומה לו כדי להטעות וכן על התחזות כאדריכל, אלא אם האדם רשום בפנקס המהנדסים והאדריכלים או זכאי להירשם בפנקס זה. לאור האמור, ומכיוון שהמאשימה לא ביקשה לתקן את כתב האישום בנקודה זו, חרף טיעוני הסנגור, נטען כי יש לזכות את הנאשם מן הטעם כי יסודות אישום זה לא הוכחו כלל ועיקר.

4.ב"כ המאשימה טען, כי יש לדחות את בקשת הנאשם, באשר המאשימה ביססה את החשד בעניינו במידה שלמעלה מספק סביר. נטען, כי הנאשם הציג עצמו כאדריכל במספר הזדמנויות, עם זאת מעולם לא טען כי הלה בעל תואר של אדריכל או שהינו זכאי להירשם במרשם המהנדסים והאדריכלים. נהפוך הוא, הנאשם עצמו טען כי אין הוא זכאי להירשם במרשם כאמור.

בד בבד עם טיעוניו אלו, ביקש ב"כ המאשימה לתקן את כתב האישום, כך שבסעיף 3 יירשם, כי הנאשם קיבל סכום העולה על 20,000 ₪, חלף 200 ₪, הוא הסכום הנקוב בכתב האישום.

דיון

5.האפשרות לזכות נאשם משום שלא הוכחה אשמתו אף לכאורה, מעוגנת בסעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי, אשר קובע בלשונו כדלקמן: "נסתיימה פרשת התביעה ולא הוכחה האשמה אף לכאורה, יזכה בית המשפט את הנאשם- בין על פי טענת הנאשם ובין מיזמתו- לאחר שנתן לתובע להשמיע דברו בעניין..."

משמעות הטענה היא, כי אף יינתן מלוא האמון ויוענק מלוא המשקל לראיות התביעה, לא יהא בהן כדי לבסס את הרשעת הנאשם, הלכך יש לזכותו מהמיוחס לו כבר בשלב זה, בתום פרשת התביעה. ודוק, בשלב זה אין בית המשפט בוחן את מהימנות ראיות התביעה ואף אינו מעריך את משקלן או בודק את דיותן. כל שעל בית המשפט לבחון הינו האם יש בחומר הראיות אשר הובא בפניו, ראיות המפלילות על פניהן את הנאשם ומסבכות אותו לכאורה באחריות לביצוע העבירה [ר' לעניין זה י. קדמי, על הראיות, מהדורת תש"ע 2009, כרך רביעי בעמ' 1662].

לאור האמור, יש לבחון, מבלי להיכנס לשאלת מהימנות או משקל, האם הביאה המאשימה ראיות, אף דלות, להוכחת יסודות העבירה המיוחסת לנאשם בכתב האישום [ר' ע"פ 732/76 מדינת ישראל נ' רפאל כחלון, פ"מ לב(1) 170, 179-180].

ראיות המאשימה

6.מטעם המאשימה העידו חמישה עדים:

ע"ת 1, השוטרת אושרת אור-אל (להלן: "אושרת"), שימשה במועדים הרלוונטיים לכתב האישום כחוקרת במפלג ההונאה. הלה ציינה בעדותה כי קיימה שלוש שיחות עם הנאשם, ובשלושתן הציג הנאשם עצמו כאדריכל. השניים קבעו להיפגש, אולם מסיבה שאינה ידועה לה, לא נתקיימה ביניהם פגישה בסופו של יום. השיחות עם הנאשם לא הוקלטו, וב"כ הנאשם הטעים בחקירתו שלא הוכח כי הנאשם הציג עצמו כאדריכל, שכן לא העדה ציטטה את דברי הנאשם באופן מדויק אלא הסתפקה באמירה כללית, לפיה הנאשם הציג עצמו כאדריכל.

ע"ת 2, הגב' שרית כהן (להלן: "שרית"), הינה הנדסאית אדריכלות ועיצוב פנים. במועדים הרלוונטיים לכתב האישום שימשה כבוחנת תוכניות רישוי. הלה ציינה בעדותה, כי ההיכרות בינה לבין הנאשם הינה רבת שנים, וכי השניים נפגשו במסגרת מקצועית. היא הטעימה, כי הנאשם הציג עצמו כמי שלמד אדריכלות בבצלאל, אולם לא השלים את התואר, וכי מעולם לא הציג עצמו בפניה כאדריכל.

במסגרת עדותה הוגש הסכם שנערך בכתב ידה בינה ובין אחרים, לרבות המתלונן בתיק זה, לבין הנאשם, ובו צוין התואר אדריכל בצד שמו של הנאשם. בנקודה זו ציינה העדה, כי טעתה משנקטה בתואר זה, וכי לו הייתה מדייקת הייתה מציינת כי מדובר במי שעוסק באדריכלות או כמי שטיפל בתהליך לשמו נשכרו שירותיו במסגרת בקשתה ובקשת המתלונן לקבלת היתר בנייה.

ע"ת 3, דן שפר, משמש כמהנדס בניין החל משנת 1997. הלה ציין כי הוא והנאשם עובדים יחדיו מזה שנים רבות, וכי השניים נוהגים לחתום ביחד על תוכניות אדריכלות לבניינים. העד ציין שמודע היה כי הנאשם איננו אדריכל, והטעים כי לו היה אדריכל, לא היה נזקק הנאשם לחתימת העד בצד חתימתו. עוד ציין העד, כי הוא עובד גם כיום עם אנשים נוספים כדוגמת הנאשם, אשר אינם אדריכלים, וכי הוא חותם ביחד איתם על התוכניות.

ע"ת 4, רס"מ יורם אפרתי, שימש כחוקר במחלקת ההונאה במועדים הרלוונטיים לכתב האישום. העד ציין כי אף אם הנאשם לא הציג עצמו באופן מפורש כאדריכל, כי אם כבעל שירותי אדריכלות, כפי המופיע על גבי הקבלות שהונפקו מטעמו ובחותמת שברשותו, הרי שדי בכך על מנת לבסס את החשד הסביר לביצוע העבירות המיוחסות לו.