מדינת ישראל נ' דלדום(עציר)

גזר דין

רקע

1.הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן בשני אישומים כמפורט להלן:

א.(1)כניסה לישראל שלא כחוק, עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל,תשי"ב- 1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל").

(2)כניסה והתפרצות לבית מגורים, עבירה לפי סעיף 406 (א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

(3)גניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין.

ב.באישום השני הורשע הנאשם בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל.

2. על-פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן באישום הראשון, בתאריך 28.8.12 בכפר ברא, נכנס הנאשם לבית בהחזקתה של המתלוננת דרך חלון פתוח של פינת האוכל בבית, וזאת בכוונה לבצע גניבה או פשע. בנסיבות אלו גנב הנאשם מתוך הבית טלפון נייד מסוג אייפון, תיק אשר הכיל כרטיס אשראי מסוג ויזה, כסף מזומן בסך 300 ₪ ותעודות מזהות של המתלוננת.

3.על-פי המתואר באישום השני, בתאריך 26.12.12 נכנס הנאשם ושהה בישראל שלא כדין.

טיעוני הצדדים

4.לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד חלי אמיתי, הנאשם הורשע בעבירות רכוש וכניסה לישראל שלא כחוק. הנאשם נכנס לבית המתלוננת, שהינה בת 24, בעודה ישנה במיטתה. המתלוננת התעוררה והבחינה בנאשם עומד לצד מיטתה. המתלוננת צעקה והבריחה את הנאשם. לאחר האירוע נלקחו מעתקי טביעות אצבע, ובמועד מאוחר יותר, כאשר נעצר הנאשם, נמצאה התאמה לטביעות אצבעותיו. הרכוש לא הוחזר לבעליו. המאשימה טענה למתחם עונש הולם שבין 12 ל- 24 חודשי מאסר בפועל לעבירת ההתפרצות. לאור זאת, עתרה המאשימה להשית על הנאשם מאסר משמעותי למשך 20 חודשים, לצד מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת.

5.לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד ראמי יונס, כתב האישום תוקן באופן משמעותי לקולא. עוד נטען כי לגרסת הנאשם הוא נכנס לישראל כדי לעבוד, וכאשר עבר ליד הבית וראה חלון פתוח, גבר עליו יצר הרע, והחליט להיכנס לבית. אין מדובר באדם שעוסק בהתפרצויות, אלא במעידה חד פעמית. מדובר בעבירה שבוצעה ללא שום תחכום. ב"כ הנאשם ביקש להסתפק בעונש של 6 חודשי מאסר בפועל.

6.הנאשם עצמו טען כי שגה וכי מדובר במעידה חד פעמית, אשר לא תחזור שוב.

דיון וגזירת הדין

7.בקביעת מתחם העונש ההולם, בהתאם לעקרון ההלימה, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. במקרה דנן, הערכים החברתיים אשר נפגעו הינם שניים. הראשון הינו הזכות לקניין והזכות לפרטיות ולתחושת בטחון והשני הינו זכותה של המדינה לקבוע את זהות הבאים בשעריה.

8.בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן מובילה למסקנה כי מדובר בפגיעה משמעותית. כאשר אדם זר, שוהה בלתי חוקי, חודר לביתו של אדם, מבצרו, וגונב ממנו, בעוד אותו אדם נם את שנתו, יש בכך פגיעה כפולה, הן בקניינו של האדם, והן בפרטיותו ובתחושת הביטחון של אותו אדם, ושל הציבור בכלל. מקרים מסוג זה עלולים להסתיים אף בפגיעה פיזית באדם, אף אם מבצע העבירה מלכתחילה כלל לא התכוון לכך. כפי שטענה המאשימה, במקרים מסוג זה קיימת מסוכנות אינהרנטית נוכח האפשרות להתפתחות אלימה של האירוע.

9.לעניין הפגיעה בתחושת הביטחון של הציבור בעקבות עבירות התפרצות מסוג זה, והצורך בהתייחסות שיפוטית הולמת, יפים דברי כב' השופט יצחק עמית בבש"פ 45/10 מסארוה נ' מדינת ישראל (8.1.10), אשר נאמרו אמנם במסגרת הליכי מעצר, ואולם כוחם יפה אף לסוגיית הענישה:

"... שהרי כל שרשרת עבירות מתחילה בעבירה הראשונה, שמא יאמר העבריין לעצמו כי אין סיכון שייעצר ב'מכה' הראשונה. 'פתאום קם אדם בבוקר ומוצא...' שמכוניתו חלפה עם הרוח, או במקרה הטוב, נפרצה ותכולתה נשדדה. חוזר אדם לביתו בסוף עמל יומו ומוצא כי מאן דהוא חדר לפרטיותו ונטל את רכושו ואת חפציו שאותם צבר בזיעת אפו ומיטב כספו. מי ימוד את עוגמת הנפש, הרוגז וחסרון הכיס שנגרמו למי שנפגע מאותן עבירות רכוש, שדומה כי ליבנו גס בהן, והסטטיסטיקה של העבירות הלא מפוענחות בתחום זה מדברת בעד עצמה. אין לראות בעבירות רכוש, כמו התפרצות לדירה או גניבת רכב, גזירת גורל שאין לה מענה בחוק ובפסיקה".

10.יחד עם זאת, יש להדגיש כי הנאשם הורשע בעבירה של כניסה לבית מגורים, לפי סעיף 406 (א) לחוק העונשין, שדינה 5 שנות מאסר, ולא בעבירה של התפרצות לבית מגורים, לפי סעיף 406 (ב) לחוק העונשין, שדינה 7 שנות מאסר, זאת במסגרת תיקון כתב האישום לקולא. מובן הדבר שהדין ייגזר מתוך כתב האישום המתוקן שבו הודה הנאשם, תוך מתן משקל מתאים לשינוי האמור לעיל.

11.בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשי מאסר לתקופות משמעותיות כמפורט להלן: