מדינת ישראל נ' דלגדו(עציר)

החלטה

בפניי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום שעניינו 5 אישומים שונים של מעשים מגונים בקטינים שטרם מלאו להם 14 שנים.

בדיון ביום 25/07/10 בפני כבוד השופטת בלכר נקבע כי אכן קיימות בתיק זה ראיות לכאורה כמו גם עילת מעצר.

זה המקום לציין כי בשל נסיבותיו האישיות המיוחדות של המשיב שבפני, נתבקש עוד ביום 19/07/10 כי ינתן בענינו תסקיר של שירות המבחן.

ביום 02/08/10 הוגש תסקיר שירות המבחן. בהמשך בין היתר נוכח האמור באותו תסקיר, הוגש תסקיר משלים.

מן התסקיר המקורי עולה תמונה לא פשוטה ביחס למשיב עצמו. דומה כי מדובר במי שהינו מוגבל במידה מסויימת ביכולותיו, הן הקוגניטיביות והן הורבליות, כאשר מחד דומה כי החל בהליך של הפנמה ביחס לארועים נשוא כתב האישום ומאידך, מתקשה לראות בעייתיות רחבה יותר בתפקודו המיני כלפי מי שאינם המתלוננים.

במסגרת התסקיר המקורי ביקש שירות המבחן ארכה בת שבוע ימים, לצורך גיבוש ההמלצה תוך שהוא מציין את התלבטותו הרבה בענין זה ומבקש את הארכה לצורך בחינה לעומק בדבר התאמתו של המשיב לקבוצה ייעודית לעברייני מין.

במסגרת התסקיר המשלים, נמצא כי המשיב אינו בשל לעת הזו, להקלט במסגרת קבוצה מעין זו.

טענה ב"כ המשיב בפני כי עצם הפנמת חומרת הארועים, בוודאי נוכח זהותו הפרטנית של המשיב שבפני, שהרי יש לראות בכך כדי צעד גדול קדימה, ולאפשר לו להשתחרר לרבות על דרך של איזוק אלקטרוני, לבית הוריו.

עוד טענה ב"כ המשיב כי בפועל, שאלת קליטתו בקבוצה לטיפול בעברייני מין, אינה רלוונטית לשאלת בחינתה של החלופה שכן כל שעל בית המשפט לעשות הוא לבחון את שאלת יכולתה של החלופה לאיין את המסוכנות הנשקפת מן המשיב.

צודקת ב"כ המשיב בטענתה כי המעצר הוא החלופה האחרונה, כמו גם כי דווקא נוכח מהות האישומים המיוחסים למשיב, כמו גם היותו נטול עבר פלילי, מהווה המעצר אופציה קשה מאוד עבורו.

עם זאת, בבואו של בית המשפט לבחון קיומה של חלופת מעצר, הוא עושה זאת תוך בחינתן של 3 סוגיות נפרדות, כאשר בין כל אחת מהן קיים מערך של איזונים, כעין כלים שלובים.

מהות העבירות המיוחסות למשיב, הינן חמורות מאוד. על בית המשפט לשקול בכל עת כאילו מצוי באולם בית המשפט גם אותו אדם נעלם "הציבור" אשר גם ענינו חייב להשקל על-ידי בית המשפט.

הסוגיה הנוספת הינה סוגיית זהותו של המשיב.

מתוך התסקירים עולה תמונה כאמור של נאשם עם יכולות שהינן גבוהות עם קושי של ממש להתמודד עם הצורך לעבור טיפול קבוצתי.

דווקא בנקודה זו, רלוונטית התייחסותו של שירות המבחן במסגרת התסקיר הראשוני, כאשר ביקש ארכה לצורך בחינת התאמתו להשתלבות בהליך הטיפולי, משום שהתאמה כזו יש בה כדי אינדיקציה להפחתה ברמת המסוכנות.

הסוגיה האחרונה הינה סוגית זהותם של המפקחים במהות החלופה המוצעת.

דומה כי בענין המפקחים עצמם קיימת תמימות דעים מוחלטת כי מדובר במפקחים ראויים, בהורים הדואגים לילדם, מעורבים בחייו, ומעוניינים לסייע לו.

מתוך התסקיר גם עולה כאבם מן הסיטואציה בה הם מצויים.