מדינת ישראל נ' דירי

הכרעת דין

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 16.2.11, הודעת תשלום קנס בגין אי ציות לתמרור ד-14 (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 22(א) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 13.1.13, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העיד המתנדב אורן גון, עורך הדו"ח והוגשו הדו"ח, שסומן ת/1 וסקיצה של המקום, שערך באולם בית המשפט, שסומנה ת/2.

מטעם ההגנה, העידו הנאשם ושני נוסעים שהיו ברכב – אחיו ואחיינו.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 16.2.11, בסמוך לשעה 19:00, נהג הנאשם ברכב בכביש מספר 4, מכיוון דרום לכיוון צפון ובהגיעו למחלף גבעת שמואל, לצומת עם רחוב מבצע קדש, נצפה על ידי עד התביעה כאשר הוא עולה על שטח ההפרדה המסומן על גבי הכביש ועוקף טור כלי רכב שהמתין בנתיב לפניה ימינה.

העד הורה לנאשם לעצור את הרכב ורשם מפיו את הדברים הבאים:" הרכב מאחור דחף אותי שמאלה והייתי חייב להיכנס".

על פי גרסת הנאשם, הוא נהג כאמור, אך כאשר ניסה לפנות לנתיב הימני לכיוון גבעת שמואל, הגיע רכב מאחוריו, צפר לו והבהב באורות, עקף אותו מימין, תוך שכמעט ונגרמה תאונת דרכים, גרם לו לסטות שמאלה ולמרות שהנאשם האט, על מנת לאפשר לאותו רכב לעקוף אותו, המשיך אותו נהג אלמוני לנסוע לצד רכב הנאשם, הפנה מדי פעם את הגה רכבו שמאלה, לעבר רכב הנאשם, בקרבה כזו שגרמה למראה רכבו של הנאשם להתקפל. הנאשם עצר עצירה מוחלטת, אך הנהג עצר אף הוא ולא נתן לו להיכנס לנתיב הימני. הנאשם המשיך בנסיעה וטרם שסטה ימינה לבסוף, לאחר שנהג אחר אפשר לו להיכנס, וידא כי במקום קו מקווקו. לטענת הנאשם, העד לא יכול היה לראות את הנקודה בה סטה לנתיב הימני, גם בגלל העדר תאורה במקום וגם בשל עומס התנועה. לגרסת הנאשם, הוא אמר לעד כי רכב גדול מנע ממנו להשתלב בנתיב, אך העד לא רצה להקשיב לו.

ע"ה 1, אחיינו של הנאשם העיד כי ישב לצידו במהלך הנסיעה ובהגיעם למחלף, היה פקק והנאשם נאלץ לחכות, כאשר לפתע הגיח מאחור רכב מסחרי מסוג מרצדס, עקף אותו מימין, בקרבה כזו שכמעט פגע ברכב הנאשם ונוצר מגע בין מראות הצד של כלי הרכב. הנאשם המשיך בנסיעה ישר והסביר לעד ההגנה, כי כל עוד הוא מאותת ימינה ובמקום קו מקווקו, "זה בסדר". לטענתו, רכב אחר אפשר לנאשם לסטות ימינה והוא עשה זאת על קו מקווקו. לשיטת העד, נהג המרצדס חסם דרכם 3 פעמים, עד שלבסוף, הנאשם המתין שהרכב יעבור אותם וזאת במרחק של 2-3 מטרים מהפניה ימינה.

ע"ה 2, אחיו של הנאשם, העיד כי לפני הפניה ימינה, היה רכב טנדר מסוג מרצדס ש"חתך" את רכב הנאשם שמאלה, עד שמראות הצד של כלי הרכב כמעט נגעו זו בזו ודחף אותו הצידה. לטענתו, הדבר אירע כ-5 מטרים מהפניה ימינה. לשיטת העד, כלי הרכב הגיעו כמעט למצב של התנגשות, כאשר הנאשם מנסה להיכנס לנתיב לפניה ימינה ואותו רכב מרצדס אינו מאפשר לו, עד שלבסוף, הנאשם המתין שהרכב יתקדם ואז סטה ימינה.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

עד התביעה תיעד באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה, תוך התייחסות לכל רכיביה ולעובדות הרלוונטיות לאישום. העד תיאר את מסלול נסיעת הנאשם, העובדה כי בנתיב לפניה ימינה היה עומס תנועה והנאשם עקף את טור כלי הרכב תוך חציית שטח ההפרדה המסומן על גבי הכביש. העד שרטט סקיצה של המקום, סימן מקום עמידתו, התמרור ומקום חציית הנאשם לעבר הנתיב הימני.

עדותו של עד התביעה הייתה עניינית, בהירה, עקבית ולא נסתרה בחקירה נגדית. העד עמד על כך שלמרות עומס התנועה במקום, יכול היה להבחין בתמרור ד-14 וברכב הנאשם עובר על גביו.

לעומתו, מצאתי את גרסת ההגנה כבלתי סבירה וזאת בלשון המעטה. הנאשם תיאר סיטואציה בה נהג אחר סיכן את חייו וחיי הנוסעים ברכבו, חסם דרכו שוב ושוב, הסיט רכבו לעבר רכב הנאשם והתקרב אליו קירבה מסוכנת, עד שמראות הצד של כלי הרכב כמעט נוגעות זו בזו, נקודה אותה בחרו להדגיש גם עדי ההגנה, והוא, הנאשם, אינו עושה דבר- אינו מתקשר למשטרה, אינו רושם פרטי הרכב העבריין, פשוט ממשיך בנסיעה.

גרסה זו של הנאשם לא נתמכה גם על ידי עדי ההגנה, שתיארו סיטואציה בה נחסמה דרכם על ידי נהג מימין, אך לא תיארו דבר המתקרב למסכת העובדתית שתיאר הנאשם.

הנאשם לא העלה כל סיבה אפשרית להתנהגות כזו מצידו של הנהג האלמוני, והדבר נראה תמוה ביותר.

בישיבת ההקראה, טען הנאשם :"לא מודה, לא עברתי על שטח הפרדה, הפריע לשוטר שלא הייתי בטור ישר עם כל הרכבים" – דהיינו, הנאשם הציג גרסה אחרת לחלוטין לרישום הדו"ח, אך כזו שיש בה משום הודיה כי סטה בשלב מאוחר לנתיב לפניה ימינה ולראיה, לא הספיק להתיישר בנתיב.

ע"ה 1 העיד כי דרכם נחסמה 3 פעמים ורק אחרי הפעם השלישית, בחר הנאשם להניח לרכב לחלוף ולהשתלב בנתיב הימני בהמשך. דהיינו, הנאשם ניסה שוב ושוב להידחף לנתיב עמוס בכלי רכב ולא הירפה גם כאשר נחסמה דרכו.

מסיכום העדויות שנשמעו מטעם ההגנה, התרשמתי כי הנאשם ניסה להימנע מלהשתלב בנתיב העמוס ובחר לעשות כן, רק בסמוך לפניה, תוך שהוא עוקף כלי רכב שנסעו כדין בנתיב לפניה ימינה וייתכן ונהג אלמוני אכן חסם דרכו, כיוון שלא הסכים כי יידחף לפניו. מכאן ועד לגרסה הפנטסטית שהביא הנאשם בפני, אני סבורה כי יש כברת דרך ארוכה.

לו היה הנאשם משתלב בנתיב לפניה ימינה בתחילתו, מיד שהבחין בעומס התנועה, מאחורי טור כלי הרכב שנסע כדין ולא נוהג בבריונות, היה האירוע כולו נמנע.