מדינת ישראל נ' דיב(עציר) ואח'

החלטה

בפניי בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם בת"פ 4105-03-13 בבית המשפט המחוזי בחיפה.

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 בנסיבות סעיף 335(א)(1)+(2)+29 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

בעובדות כתב האישום נאמר כי ביום 23.2.2013 שהה הממתלונן יחד עם שלושה אחרים בחורשה הסמוכה לצומת חנתון. על רקע סכסוך שהתגלע יום קודם בין המשיב 1 לבין אחיינו של המתלונן הוזמן המשיב לחורשה בעניין הסכסוך. בעקבות כך הגיעו המשיבים לחורשה כשהמשיב 1 הגיע בנפרד בעוד המשיבים 2 ו- 3 הגיעו יחדיו ברכב אחר. המשיב 1 ירד מהרכב כשבידו סכין גדולה והמשיבים 2 ו- 3 ירדו מרכבם כשבידי המשיב 2 מוט ברזל ואילו המשיב 3 אחז בידו מוט ארוך שלראשו מחוברת סכין.

המשיב 2 ניגש למתלונן והיכה אותו בידו באמצעות מוט הברזל שאחז בידו ובהמשך היכה משיב זה באמצעות מוט הברזל אדם נוסף בכתפו ובפניו. המתלונן ברח לכיוון כביש הכורכר בעוד המשיבים 1 ו- 3 דולקים אחריו. המשיב 3 תקף את המתלונן במקל שנשבר כתוצאה מהמכה. או אז הגיע המשיב 1 בריצה אל המתלונן וניסה לדקור אותו אלא שזה הצליח להדפו. בעוד המתלונן מנסה להגיע לכיוון הכניסה הראשית של החורשה, תקף אותו המשיב 3 באמצעות מקלו וגרם לו חבלה. המשיב 1 השיג את המתלונן ודקר אותו בכתפו מאחור באמצעות הסכין שהחזיק. המתלונן התקשה לנשום והקיא דם. בשלב זה עזבו שלושת המשיבים את המקום.

בדיון שהתקיים בפניי ביום 11.3.2013 הודיע ב"כ המשיבים כי הוא מאשר קיומן של ראיות לכאורה וכי ימקד את הדיון בסוגיית העילה והחלופה בלבד. יחד עם זאת טען הסנגור כי קיים סיכוי שבסופו של דבר אם יורשעו המשיבים, הרי שיהיה מדובר בעבירה שחומרתה פחותה בהרבה מזו שיוחסה להם בכתב האישום.

לעניין קיומה של עילת מעצר הפנתה ב"כ המבקשת לכך שהמסוכנות הנשקפת ממעשי המשיבים והתנהגותם האלימה מקימה עילת מעצר. למעשה קמה בעניינם עילת מעצר סטטוטורית על פי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו – 1996. בנוסף, קיים חשש ממשי כי שחרורם של המשיבים יביא להשפעה על עדים ולשיבוש הליכי משפט, בשים לב לכך שעדי תביעה רבים הנם קרובי משפחה ומכרים של המשיבים המתגוררים בסמיכות אליהם בכפר מנדא. לנוכח חומרת העבירה, סבורה המבקשת כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך חלופית שפגיעתה בחרותם של המשיבים תהיה פחותה.

ב"כ המשיבים אישר קיומה של עילת מעצר אך הוסיף כי לא די בכך על מנת להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. בית המשפט נדרש לבחון קיומה של חלופה גם מקום בו קיימת עילת מעצר. לעניין החלופה, הציע ב"כ המשיבים חלופה המרוחקת מכפר מנדא המצויה בעיר טמרה תחת פיקוחם של ששה משמורנים. בנוסף הסכים להפקדת ערובות כספיות במזומן ולחיזוק הפיקוח האנושי באיזוק אלקטרוני.

לאחר שבחנתי את חומר החקירה, ולנוכח דברי ב"כ המשיבים אני קובע קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים. לא מצאתי מקום לטענה בדבר כרסום בעוצמת הראיות, נוכח התשתית הראייתית המבוססת הקיימת בתיק. כידוע, בשלב זה בית המשפט אינו נדרש לשאלות של מהימנות עדים או משקל העדויות, אלא אם מדובר בפריכות מהותיות וגלויות לעין המצביעות על כרסום ממשי בקיומן של ראיות לכאורה, וכאלו לא מצאתי בענייננו.

ראו:בש"פ 6982/10 ארביב נ' מדינת ישראל (6.10.10).

בש"פ 8031/08 איטח נ' מדינת ישראל (15.10.2008).

אין חולק כי במקרה דידן קיימת עילת מעצר סטטוטורית. בנוסף, המעשים עצמם מעידים על המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיבים. שלושת המשיבים חברו יחדיו לתקוף את המתלונן, ולצורך כך הצטיידו במקלות, מוטות וסכין. על המסוכנות הטבועה בשימוש בנשק, חם או קר, אין צורך להכביר מלים. בית המשפט הביע במספר רב של הזדמנויות דעתו על הצורך לעקור מן השורש תופעה זו של תת תרבות הסכינאות שפשטה במחוזותינו, בדרך של ענישה הולמת. ההתייחסות המחמירה לעבירות ממין זה מתחייבת גם בשלב המעצר.

יתר על כן, כפי העולה מרשימת עדי התביעה, מרביתם של העדים שאינם שוטרים הם בני הישוב כפר מנדא. בנסיבות, מתקיים חשש ששחרורם של המשיבים בלא פיקוח הדוק עלול להביא לשיבוש הליכי משפט.

על אף חומרת המעשים המיוחסת למשיבים, אני סבור כי יש מקום לערוך בעניינם תסקיר מעצר על מנת ששירות המבחן יאמוד באופן מעמיק את המסוכנות הנשקפת מהם ויבחן את החלופה המוצעת.

לפיכך, מתבקש שירות המבחן לערוך תסקיר מעצר ולהגישו לבית המשפט עד לדיון הבא שיתקיים ביום 14.4.13 שעה 09.00,בפני כב' השופט שפירא.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לשירות המבחן.

ניתנה היום, א' ניסן תשע"ג, 12 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: