מדינת ישראל נ' דיאב(עציר)

גזר דין

1.הנאשם הורשע על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון בכתב אישום המייחס לו עבירות של שהייה שלא כדין לפי ס' 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952 וגניבה לפי ס' 384 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 - בנסיבות המפורטות בו.

2.במסגרת הסדר הטיעון הסכימו הצדדים כי התביעה תעתור להשית על הנאשם 3 חודשי מאסר בפועל, וב"כ הנאשם יעתור ל- 3 חודשים ויום.

כן הסכימו הצדדים כי יושת על הנאשם מע"ת.

3.ב"כ המאשימה טענה בטיעוניה לעונש כי הנאשם ילי 1984, ונעדר עבר פלילי.

לעניין העבירה של שהייה בלתי חוקית טענה כי זו הפכה למכת מדינה אותה יש למגר מעבר לפוטנציאל הברור של הסיכון הבטחוני שבה, כיוון שהיא גורמת גם לפגיעה כלכלית – וחיזוק לכך מצאה בכך שהנאשם הודה כי הגיע לישראל על מנת לחפש עבודה.

לקולא - ציינה כי הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, הוא נעדר עבר פלילי, ועל כן תסתפק המאשימה במאסר בפועל בן 3 חודשים ומע"ת.

מאידך, טען ב"כ הנאשם כי הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, הוא נעדר עבר פלילי וזו הסתבכותו הראשונה עם החוק.

הנאשם מצוי במעצר מיום 4.8.10 – שהינו קשה עוד יותר עבורו, כיון שאינו זוכה לביקורים נוכח העובדה שהוא תושב אזור, ושהה במעצר גם בחג עיד אל פיטר.

הנאשם הינו נשוי ואב לשני ילדים.

סופו של דבר - עתר כי ביהמ"ש יגזור על הנאשם לפנים משורת הדין עונש של מאסר בפועל בן 3 חודשים ויום, כשכובד הענישה יוטל במע"ת.

בנוסף לעשיית הצדק פועל ביהמ"ש גם מתוך רחמים, הנאשם מכה על חטא, המסר נלמד והלקח הופנם, והוא לא יכנס שוב לישראל.

הנאשם טען כי הוא מצטער, יש לו אישה וילדים, והוא רוצה ללכת הביתה.

4.הכרעה

בצד החומרה שבכניסה לישראל שלא כדין - עבר הנאשם עבירה נוספת, כשגנב תעודת זהות השייכת לאזרח ישראלי, על ידי כך שמצאה.

שהייתו של הנאשם שלא כדין חפפה את משך המצאותה של התעודה הגנובה שברשותו, באופן המקים תהיות באשר למניע אצלו שבהותרתה ברשותו.

כניסתם והמצאותם של שב"חים בישראל מהוות סכנה לבטחון הציבור, לרבות רכושו, כמו גם סכנה בטחונית בכח לתושבי המדינה ואזרחיה.

לפיכך - יש להרתיע מכניסה לישראל שלא כדין, ולגמול בענישה מחמירה על מבצעיה.

לקולא - לא ניתן להתעלם מהיעדר עבר פלילי לחובת הנאשם, ואת הודייתו המיידית במיוחס לו.

5.לאחר בחינת השיקולים לחומרא ולקולא, ובמסגרת מתווה הסדר הטיעון שבין הצדדים,