מדינת ישראל נ' דיאב(עציר)

החלטה

בפניי ערר על החלטת בימ"ש השלום בחיפה (כב' השופט י. ליפשיץ) מיום 26.1.2010, לפיה הורה בימ"ש קמא על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות (תקיפת בת זוג), במקביל להגשת כתב האישום הוגש נגד המשיב בקשה למעצרו עד תום ההליכים.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 19.10.09 סמוך לשעה 15:00 בחיפה, בבית המשפחה, כשביקשה אשתו (להלן: "המתלוננת") לצאת לעבודה, תקף אותה המשיב, הטיח אגרופו בפניה, משך בשערותיה, נטל חבל וניסה לקשור את ידיה וכן חנק אותה, כל זאת כדי למנוע את יציאתה מהבית. כמו כן, באותן נסיבות, נטל המשיב סכין לידו, או אז נמלטה המתלוננת מהבית.

על פי עובדות כתב האישום, מיוחסים למשיב אירועים דומים נוספים בעבר שמועדיהם אינם ידועים לתביעה, במהלכם תקף המשיב את המתלוננת, היכה אותה מכת אגרוף ונשך אותה.

המתלוננת מסרה גרסה מפורטת במשטרה, אשר נתמכת בהודאה חלקית של המשיב, בכל הנוגע לאירוע מיום 19.10.09.

הצדדים, הן בפניי והן בבימ"ש קמא, אינם חלוקים בקיומן של ראיות לכאורה, במיוחד לגבי האירוע מיום 19.10.2009, ובקיומה של עילת מעצר.

יצוין כי  אף אני התרשמתי כי קיימות ראיות לכאורה וכי קיימת עילת מעצר סטטוטורית לפי חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) תשנ"ו-1996, (להלן "חוק המעצרים"), ולפיכך מתקיימת חזקת מסוכנות שעל המשיב להפיג.

בתיק זה נדרש ביהמ"ש קמא למספר הליכים בעניינו של המשיב.

ראשית, נשלח המשיב לקבלת חוות דעת פסיכיאטרית, ממנה עלה כי הוא כשיר לעמוד לדין, אין הוא סובל ממחלת נפש אלא מפיגור שכלי.

בהמשך, נשלח המשיב להכנת חוות דעת ע"י ועדת אבחון של משרד הרווחה והשירותים החברתיים, בה נקבע כי המשיב מבדיל בין טוב ורע ויכול להבין את משמעות תוצאות מעשיו ויכול לנהל את עניינו בבית המשפט. יחד עם זאת מציינת הוועדה כי המשיב מתפקד ברמת פיגור שכלי קל על רקע נזק מוחי אורגני.

על רקע האמור לעיל נשלח המשיב על ידי בימ"ש קמא להכנת תסקיר מעצר, בעקבותיו החליט ביהמ"ש קמא כי יש מקום לשחרר את המשיב לבית הוריו, בטמרה, בפיקוח אמו ושני אחיו.

העוררת סבורה כי היה מקום לדחות את חלופת המעצר שהוצעה בתסקיר קצין המבחן ולהותיר את המשיב במעצר עד תום ההליכים עד למציאת חלופת מעצר מתאימה. העוררת מפנה את תשומת הלב לעובדה כי חלופת המעצר בבית ההורים נפסלה ע"י בימ"ש קמא בהחלטה מיום 28.12.09, עת נקבע כי מעצר בית בבית ההורים יכול להוות "סיר לחץ" שסופו לא מבשר טובות וכי מדובר באדם (המשיב) הדורש התייחסות מיוחדת ותנאי פיקוח אשר ספק אם המפקחים המוצעים למרות רצונם, יכולים לספק.

ב"כ המשיב עותר לדחיית הערר בסוברו כי בימ"ש קמא שקל היטב את תנאי השחרור שהושתו על המשיב, לאחר שקיבל תסקיר מפורט ומקצועי של שירות המבחן.

דיון והכרעה:

לפי מצוות המחוקק על ביהמ"ש לבחון בכל מקרה האם ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעות חלופה אשר יהא בה כדי להשיג את התכלית העומדת ביסוד עילת המעצר ויחד עם זאת תהיה חומרתה פחותה מן המעצר.

בענייננו אני סבורה כי קיימת עילת מעצר בשל מסוכנותו של המשיב וזאת נוכח המעשים המיוחסים לו לכאורה בכתב האישום. מדובר במעשה תקיפה אלים אשר נגמר במנוסתה של המתלוננת מביתה ובכך נמנע נזק גופני חמור.

הדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב לאמור בחוות הדעת שהוגשו, הן חוות הדעת הפסיכיאטרית והן חוות הדעת של ועדת האבחון.

 בעניין זה נכון לשוב ולעיין בחוות הדעת שם נלמד כי למשיב אין מנגנוני ריסון ובקרה טובים, הוא מתקשה לשלוט  בדחפים, אימפולסיבי וכעולה מהראיות, במצבים מסוימים נוטה לשתות אלכוהול ולאבד את מעט הריסון שקיים.

קצין המבחן אכן הגיש תסקיר לפיו הוא ממליץ על שחרורו של המשיב ל"מעצר בית" מלא בבית הוריו בטמרה. יחד עם זאת יש לזכור כי המלצת קצין המבחן, הגם שהינה המלצה מקצועית וחשובה, אך כשמה כן היא, המלצה, אשר עליה לעבור תחת שבטו של בית המשפט.