מדינת ישראל נ' דולינגר

בפני

שופטת שרית קריספין-אברהם

הכרעת דין

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 23.8.11, הודעת תשלום קנס בגין שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית, בעת שהרכב בתנועה (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 21.5.12, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העיד רס"ב אילן בליץ, עורך הדו"ח והוגש הדו"ח, שסומן ת/1.

מטעם ההגנה, העיד הנאשם בלבד.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 23.8.11, בסמוך לשעה 10:08, נהג הנאשם ברכב ב הרצליה, ברחוב אבא אבן, מכיוון מערב לכיוון מזרח ובהגיעו לצומת עם רחוב גלגלי הפלדה, נצפה על ידי עד התביעה כאשר הוא אוחז בידו טלפון נייד שחור וגדול, בידו השמאלית, בסמוך לבטנו ופניו כלפי מטה.

העד הורה לנאשם לעצור את הרכב ורשם מפיו את הדברים הבאים:" לא דיברתי בטלפון, יש לי דיבורית (הראה לי את האוזניה), אולי נגעתי לרגע ".

על פי גרסת הנאשם, הוא נהג כאמור, ייתכן ואחז בטלפון לרגע, אך כעיקרון, לטלפון מחוברת אוזניה ובה הוא עשה שימוש.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

אין למעשה מחלוקת בין הצדדים באשר לעובדות המקרה, שכן הנאשם הודה, במועד רישום הדו"ח ובבית המשפט, כי ייתכן ונגע בטלפון הנייד או אחז בו במהלך הנסיעה.

מעבר לכך, עד התביעה תיעד באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה, תוך התייחסות לכל רכיביה ולעובדות הרלוונטיות לאישום. העד ציין מקום עמידתו, כיוון נסיעת הנאשם, המרחק ביניהם, האופן בו אחז את הטלפון הנייד בידו ותיאר את המכשיר עצמו וכן ציין כי שמר על קשר עין עם רכב הנאשם עד לעצירתו.

עדותו של עד התביעה הייתה עניינית, בהירה, עקבית ולא נסתרה בחקירה נגדית.

גרסת הנאשם עצמה יש בה כדי להרשיעו בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, כפי שפורט לעיל.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששבתי והזהרתי עצמי, שכן עדות יחידה הוצגה בפני במסגרת פרשת התביעה, הנני קובעת כאמור, כי הנאשם עבר עבירה כמיוחס לו בכתב האישום שבנדון.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, א' תמוז תשע"ב , 21 יוני 2012, במעמד הצדדים

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: